ספרנו הערב: 44
הספירה לשבוע זה: מלכות (דויד המלך ורחל), איבר הרבייה הנשי.
שכינה, השפע האלוהי, פריון, כל הספירות כלולות בה לדרגת מלכות, הגשמה, מנהיגות, השפעה, השתייכות, הכלה (אור מקיף).
ההנהגה שביכולת שלנו להתגבר (על פחד, האנוש, האגו) ולהגביר (את המהות והאהבה ללא תנאי), משמעו להתחבר בהתמסרות ומסירות למסלול הנישמתי ולרתום לכך את האנוש, האגו ההישרדותי, והילד/ה הפנימיים.
עלינו לשים גבול לא להטביע אחרים באינסוף שאנחנו, וגם לא לסנוור. לפעמים, הגבורה שבמלכות היא דווקא לצמצם את השפע, כך שיוכלו לקבל אותו = לראות יותר טוב את האחר ויכולתו להכיל (אפשר גם ללמד אותו להרחיב את הכלי לצינור). לפעמים זה להגביר את האהבה ללא תנאי דווקא, היכן שהכי מאתגר לעשות זאת.
המשימה היומית למי שיבחר בה:
אחת מאיכויות המלכות, היא הראוּיוּת. עד כמה אני חש/ה ראוי/ה, לאהבה, לשפע, לטוב? או במילים אחרות, עד כמה אני מסוגל/ת להתגבר על החוסר ראויות, על הצימצום? (זה שונה בתכלית מתודעת ה"מגיע לי" שהיא לקיחה, כאן – זו ראויות לקבלה). ראויות מתוך הענווה. אני מזמינה את מי שיבחר בכך, להתבונן היום במידת הראויות, כמה אני מרגיש/ה ראוי/ה לקבל יחס טוב, מכבד, מכיל, אוהב, מעריך, תומך? שדברים יתרחשו בקלילות וללא מאמץ בחיי? מה יעזור לי להרחיב את היכולת שלי להכיל ראויות? מה בהתנהלות היום יומית שלי מעיד על תחושת הראויות שבי, או העדרה? מה איכות האהבה שאני מסתפק/ת בה? היכן אני מתפשר/ת?
למתקדמים:
לאתגר את מידת הראויות שבנו, לקחת אותה רחוק ככל שנוכל. נתאר בפני אדם קרוב את הדימיון הכי פורה שלנו בנושא זה.
כמה שפע והאהבה הנישמתית הטהורה השלמה אני מסוגל/ת להכיל?
דויד ורחל שביצחק ויצחק שבדויד וברחל. דויד התגבר על הפחד שלו והתעמת וניצח את גוליית (הגביר את הדבקות בבורא, ובידיעת עצמו ומהותו וביטחונו). רחל התגברה על הרצון לעצמה למען אחותה (הגבירה את הענווה). מעקידת יצחק למדנו את מידת היִראה – יִראת שמיים – זה להשיב לבורא את הפחד ולהתמירו ביראה.
שלמות שבשלם:
מלכות שבגבורה – ההנהגה שביכולת להגדיר גבול/דין, התגברות והגברה.
גבורה שבמלכות – היכולת לקבוע גבולות מתוך היכולת להנהיג.
באהבה,
Deep Water Path: Public 