למה קשה לנו לאהוב או לקבל אהבה?

שמירת טיוטהתצוגה מקדימהפרסוםהוספת כותרת

כן, הדבר הטריוויאלי הזה, לאהוב, למה אנחנו חסומים מפני האהבה ?
למה אנחנו נעשים קשוחים מול החסד, ומקשים את ליבנו? ועורפינו ואת זעם זרוענו?
או מגיבים בדיוק להפך, ונחשפים יותר מידי ופותחים יותר מידי כדי לקבל ממנו עוד ועוד שאנחנו מסוגלים להתעלק?

ישנן הרבה סיבות אבל אציג כאן רק חלק מהן.
האהבה יוצרת תלות, ואנחנו לא רוצים להיות תלויים ולא חייבים משהו למישהו. לא רוצים להודות בתלות שזה יוצר.
אנחנו רוצים להיות עצמאיים, ולהסתדר בכוחות עצמנו.  לא להצטרך לדבר ולא להיות חייב שום דבר לאפחד (לרוב עומדת פגיעה מאחורי זה).

סיבה אחרת, היא כי אהבו אותנו פעם, ואהבנו בעצמנו פעם, וראינו שזה עלול להיגמר, בין אם איבדנו הורה, או ילד או את עצמנו.
היתה סיבה שהביאה לסיומה של האהבה הזו ואנחנו לא רוצים להיות במצב כזה שוב. באובדן, ובשברון לב (לרוב עומדת פגיעה מאחורי זה).

*

כל אלו לא המילים שלי, הם מילים של מישהו אחר שהבאתי אותם לכאן, כי אלו דברים חשובים לדבר עליהם ולהתבונן בהם.
מי שחוסם עצמו מלקבל אהבה או לתת אהבה מהסיבות האלו, רצוי שיהיה מודע שכך הוא הדבר.

מהעבר האחר, הדבר שכולנו רוצים תמיד בכל מצב ובכל מקום הוא שיאהבו אותנו. ובשביל זה אנחנו מוכנים לעשות מעל ומעבר.. 
לצאת מגידרנו וגם לעשות דברים שאנחנו לא רוצים באמת לעשות אבל אנחנו עושים את זה, כדי לקבל אהבה או לתת אותה כדי לקבל ממנה.

לפעמים זה להיות שפחה, ולהתמסר טוטאלית כי רק מההתמסרות הטוטאלית אנחנו חושבים שאם ניתן הכל, נקבל, משהו, גם אם פירורים…  ולפעמים זה דווקא לרדות בשוט כדי לגרום למישהו להתמסר טוטאלית, כדי לקבל את כל גופו, ליבו ואם אפשר, גם נישמתו, כי כל כך חסר בתוכנו, שאנחנו רוצים הכל, רוצים שליטה! רוצים בעלות! רוצים לאחוז בחוזקה – כדי שהפעם, אולי, זה לא יעלם לנו. לקחת בכח (יש אנשים שזה מה שעושה להם). ויש אנשים שמספרים לעצמם: לא, אני רוצה שהיא תרצה שאני אקח בכח, כדי לשחרר מעל עצמם אשמה, להתנער מ"החטא" כי כבר למדנו שעל דברים לא טובים, מקבלים עונש.. ואנחנו לא רוצים להיתפש בעיני עצמנו כ-רעים. או אלו שהתנערו מאשמה, וכבר מכריזים: אני רע.. אם תתקרבי, זה באחריותך, אני הזהרתי אותך.

*

המנגנון הזה, הוא מנגנון של חוסר… כי נקודת המוצא היא שחסר לי וכשחסר לנו משהו, אנחנו נוטים לרדוף אחריו, אבל מה לעשות… חוקי היקום פועלים אחרת:
כל דבר שנרדוף אחריו, יברח מאיתנו ויפתח פער שלא יהיה ניתן לגשר עליו. זה גם מנגנון של הסרת אחריות… וככל שנמשיך להסיר אחריות מעל עצמנו, כך היא תבוא ביתר שאת (גם זה חוק יקום.. מה לעשות? "וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי, יָבֹא לִי." איוב ג'). והדבר שאברח ממנו דווקא – ירדוף אחריי. אתם רואים את זה  בחיים שלכם?

אז מה עושים?
מי שלא רוצה לעשות, שלא יעשה.
מי שרוצה אחרת, צריך לעבוד קשה.

למה לעבוד קשה?
כי זה לטפל בחלק שהכי פגוע בנו, מתוך נחישות, התמדה, דבקות והתמסרות לתהליך, זה לפרק אוטומטים וחוקים שגדלנו עליהם, וזה להסכים לוותר על הכל, גם על החיים, וגם על המוות. זה להסכים לעשות את הדבר שהכי קשה לנו לעשותו.
איך אמרה המורה שלי פעם? זה גיהנום לצאת מגיהנום. אמרה וצדקה… אבל – זה לא בלתי אפשרי, זה אפשרי בהחלט! (אם את/ה מיטיבי לכת).

התשובה היא ארוכה (גם באורך, וגם בריפוי), אולי בהזדמנות…