הדרך, המלך ודרך המלך

(1) באחת המעשיות, ר' נחמן מברסלב מספר לנו על הכיסופים להגיע לקצה ההר שבקצה ההרים. האדם עושה מסעותיו וחוצה את עמק השדים שלו אחרי שנלחם במלך השדים, עובר עוד הרבה עמקים כאלו של מאבקים, עובר את כל ההרים בחייו כדי להגיע לקצה ההר שבקצה ההרים. הוא מגיע להר הזה וכעת יש לו עלייה לבצע. הוא רואה את קצה ההר כל הזמן לפניו וככל שהוא רואה אותו יותר, הוא נכסף אליו יותר, הוא דבק יותר. שמש קופחת עליו ביום והצינה מקפיאה אותו בלילה. הוא מטפס ביום, ובלילה חוזר לנקודת ההתחלה, וחוזר ומטפס שוב, וחוזר להתחלה, וקם ומטפס שוב… 

(2) ב 'לאחר הסעודה' עגנון יצא מהסעודה, השאיר את כל החיים סביב השולחן, יצא מהבית, ראה סולם ומבלי לשים לב, רגל אחת שלו היתה על הסולם ומבלי מישים, גם הרגל השנייה והידיים מושכות אותו למעלה והרגליים דוחפות למעלה ובלי לשים לב, הוא כבר רחוק מאוד מהארץ, הוא באמצע הדרך, בין שמיים לארץ, הוא מטפס על האות ו' והגיע לקצה שלה וכדי להגיע לראש שלה, הוא חייב לסמוך, להאמין, ולקפוץ כי אין יותר שלבים לסולם. אין יותר מעלות.

(3) אטריו, מ'הסיפור שאינו נגמר' של מיכאל אנדה, מגיע לשער האורקל והוא חייב לדעת את עצמו, לדעת מי הוא מבפנים, כדי להצליח לעבור תחת עיני האורקל מבלי להישרף, כך גם לגבי החרב המתהפכת, אדם צריך לדעת את עצמו, היטב, להיות ישר (גם עם חטאיו ובושתו) ולהכיל אמת, להיות צדיק יסוד עולם (קשור בספירה של השבוע הקרוב), כדי לבטל את השפעתה של להט החרב המתהפכת, הספק, הנחש והתנודות הריגשית שמנהלות אותנו במקום שאנחנו ננהל אותם. כל פעם צעד אחד, כל פעם נושא אחד להתבוננות, כל פעם כפי היכולת הנוכחית, אך תמיד – בדבקות, מסירות והתמסרות טוטאלית לתהליך, לאהבה ללא תנאי לעצמי.

הדרך היא לא להילחם, כי אם לחבק את כל החלקים והילדים האבודים חזרה הביתה, את כל החלקים שלנו שזנחנו לשווא,
אם המציאות שלי לא מוצאת חן בעיני, עליי לשנות בתוכי כדי שהיא תשתנה בחוץ:
אם חשוך לי, עליי להגביר את האור, ואם עצוב לי, עליי להגביר את השמחה, כי היכן ש(תשומת)הלב שלי נמצא, שם אני.

מיהו מלך?
מלכות.. יכול אדם להיות מלך אחרי שהוא הלך בדרך, כשהוא מכיר את הפנימיות והחיצוניות. מלך הוא אדם *מורם מעם, שאפשר ללמוד ממנו, לקבל ממנו כח והשראה, אדם שמשמש לנו כמודל, כמגדלור. אדם שלא מניח לאספסוף הפנימי הבהמי לשלוט  בו – לכן הוא יכול למלוך. הוא מכיר את כל הקולות מבפנים, הוא מסוגל לראות מנקודות מבט של כל הקולות, לכן הוא יכול גם להנהיג. הוא נותן מקום, איפשוּר. מלך לא עושה לעצמו הנחות. מלך יודע את דרכו של הלוחם, המרפא, המדריך, המנהיג. יש בו את כולם בכל הרמות: בשיכלי, במנטלי, בריגשי, ברוחני. מלך הוא מי שמצליח להיות צינור טהור לאורו ולאהבתו וככל שהוא מנקה מתוכו עכירויות, כך הוא נעשה צלול יותר והצינור יכול להעביר יותר אור. מי שמצליח להכיל את הכל מבלי לאבד את עצמו, מי שיש בו ענווה וחמלה, מי שיודע להיות בפנים ובחוץ בו זמנית, מישהו שגורם לכל מי שבמחיצתו להיות מועצם, הכי המהות שהוא. מישהו שיודע את עצמו, מאין בא, מי הוא, לאן הוא הולך ובפני מי הוא עתיד ליתן את הדין, מישהו שבא מתוך החסד, במודעות גבוהה מאוד, כי הוא רואה… את כל הגוונים והצורות נטול שיפוטיות וביקורת. 

*שמתבוננים בו, העיניים נשואות אליו. זה לא מעמד היררכי, ולא מתוך מעמדות, אלא כי הגיע לשלב הזה, התקדם. כי על הדרך כולם שווים.

התשובה לכל, היא תמיד אהבה ללא תנאי.

מתוך כתבים ישנים של בין ספירה לספירה.