ספרנו הערב: 31.
הספירה לשבוע זה: הוד (אהרון הכהן), רגל שמאל.
הודייה (על שהיה, הווה ויהיה) והודאה, וידוי מתוך גילוי הלב והאמת, הכנעה, ענווה, יראה, מרשים, אצילי ומעורר השראה.
המינונים המדוייקים של אש היצירה, שמביאים אותה לאיזון והרמוניה מתוך הכרת התודה והענווה.
כשאין איזון, יש זליגת אנרגיה שמביאה את ההפך מה-הוד > דוה, עייפות, החיוּת יוצאת מאיתנו. כשיש בנו עייפות אנחנו צריכים לשאול עצמינו על מה הקונפליקט וליישב אותו בשלום פנימי. כשחסימה נמשכת לאורך זמן היא הופכת למחלה, כי החמלה חסרה. חמלה היא לראות טוב בכל אדם (כולל בנו), גם במי שעשה לנו רע. זה כשהמחשבה הראשונה שלי על אנשים היא מחשבה טובה. דלקות למשל, הן הצטברויות של מים, של רגשות לא מטופלים. מים צריכים להיות בתנועה מתמדת, שאחרת: הם לא מים חיים. האש יכולה לעזור לנו למצוא את המינון הנכון של המים בתוכנו, מינון ריגשי, ועלינו לדאוג לתנועה (הִשתנוּת).
אני מזמינה את מי שבוחר בכך, ללמוד לנהל את משק המים שלנו: נעזר באש היצירה כדי לקבוע מינונים נכונים לרגשות שלנו (בעיקר אלו שבעבודה ומציפים אותנו כרגע. אש היצירה יכולה לייבש כשיש צורך בייבוש ביצות הצער של מורלה הזקנה) עד שנגיע לאיזון = הרגשה טובה ונעימה בתוכנו, שלווה, נחת, הרמוניה. מה עושים בפועל? נעזרים ביצירה כלשהי כדי לפרק רגשות. נבדוק כמה זה יותר מידי וכמה זה מעט מידי, מתי זו הצפה ומתי אדישות, מתי יש התערבות ומתי יש הימנעות, ככה בהתמדה, בדבקות ובגבורה, עד שנמצא את המינונים הנכונים.
בתום התנסות זו, נודה (הודאה) באנושיותנו, ונודה (הודייה) עליה (שאחרת, התנסות זו לא היתה אפשרית כלל).
יעקב שבאהרון ואהרון שביעקב. "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כ"ח). זו המשימה שמשה קיבל עבור אחיו, והבגדים הם חיצוני שיכול לבגוד בפנימי, אך כשאחד הם (= מה שבפנים הוא שבחוץ), מופיעה התפארת במלוא תפארתה. זוהי תפארת הכנות של הלב, מתוכה הכהן מכהן (בגד לבגידה, לבוש לבּוּשה).
(למי שירצה להרחיב, יש לימוד גדול בנושא בגדי הכהן. יש שם 7 פריטים, כנגד 7 ספירות, מתוארים בפירוט רב של העשייה שלהם/עבודה על המידות שמאפשרות לכהן להיות אספקלריה מאירה, שקיפות).
שלמות שבשלם:
תפארת שבהוד – ההרמוניה שבהכרת התודה מתוך גילוי הלב.
הוד שבתפארת – הכרת התודה מתוך גילוי הלב שעולה מתוך השלווה הפנימית.
באהבה,
Deep Water Path: Public 