ספרנו אתמול בערב: 23
הספירה לשבוע זה: נצח (משה), רגל ימין.
ניצחיות (למשל התורה, השפעה ארוכת טווח), האינסוף, התמדה, סבלנות, ניצחון, ניצוח, חיבור המציאות לניצחי, השפעה כלפי מעלה (לאינסוף).
התמדה מבוקרת, התגברות מתמדת, הגברה מתמדת.
כשאנחנו כלי לקבל (מילוי הרצון), אנחנו מוגבלים, כי כל כלי יכול להכיל (אותן אותיות), רק במידה אותה הוא יכול להכיל. כשאנחנו בנתינה מתמדת, הכלי הופך לצינור וצינור יכול להעביר אינסוף. זו משמעותה של הגברה (של מהותנו), תמידית.
התגברות מתמדת מתרחשת כשאנחנו מצליחים לגייס כל העת את כוחות העזר שעומדים לרשותנו (לספק אהבה וחמלה ללא תנאי) ולהתגבר כל העת ולכן ההתגברות היא מתמדת.
על פניו נראה כי גבורה שבנצח, היא התנסות קשה, אבל אני רואה את היד המושטת מספֵירה לספֵירה וכיצד ההתגברות עוזרת להתמדה וההתמדה עוזרת התגברות.
זוכרים את הצעדים מאתמול? את ההתמסרות של הרגליים באהבה שהניעה אותן בהתמדה?
אז אני מזמינה היום את מי שמעוניין בכך, להתבונן בחלקים בתוכנו שאנחנו עוקדים תמיד. כן – עוקדים. הדבר הזה שאנחנו מקריבים מתוך אהבה ללא תנאים וללא התפשרות. זו לא משימה קלה כפי שהיא נראית.. אל תטעו בה.
אם בכל זאת מישהו מעוניין במשימת מתקדמים (מצחיק, המשימות למתקדמים באות "קשה על קשה"): לזהות בעבור מה אנחנו עוקדים את מה שאנחנו עוקדים מתוך אהבה ללא תנאי.
לעזרה, נקבל את כלי ההתמסרות. ההתמסרות מאפשרת לנו לבצע את ההתגברות, אולי על כל דבר, אפילו על הדברים הקשים ביותר, כמו לתת את היקר מכל, את העתיד, את התקווה, את האהבה עצמה, את הבן שלך. בהתמסרות הטוטאלית הזו, יש גם מסירות נפש עמוקה. הן ההתמסרות והן המסירות הם כלי העזר שלנו עבור הגבורה ועבור ההתמדה (הן גם מדגימות כיצד הספירה של אתמול נותנת יד לספירה של היום).
יצחק שבמשה ומשה שביצחק. יש משהו בצחוק הזה שקיים ביצחק, בתמימות שלו, שמתגלגל עד היום בעולם, זהו צחוק ניצחי, הצחוק של שרה כשנתבשרה שהיא תלד. מתוך הצחוק הזה נולד יצחק, ולכן זהו שמו.. ולכן הצחוק הזה (מחוץ לטבע שהוא הטבע) מתגלגל בעולם (בתרתי משמע) ואנחנו יכולים לשמוע אותו אם נקשיב מהאוזניים של הלב. נצחיות הצחוק.
שלמות שבשלם:
גבורה שבנצח – ההתגברות, ההגברה, הדין והגבול שבהתמדה.
נצח שבגבורה – ההתמדה שבהתגברות, ההגברה, הדין והגבול.
באהבה,
Deep Water Path: Public 