ספרנו הערב: 19
הספירה לשבוע זה: תפארת (יעקב), מרכז הגוף: לב, חזה ובטן.
הרמוניה, איזון (חסד וגבורה: אהבה ונתינה וגבול), גשר-חיבור מתוך חמלה, אחדות, שלום פנימי, שלם, שלמות, התבוננות נקייה: אמת, גילוי הלב.
הוד שבתפארת, הוא התודה וההודייה על היכולת לחוות הרמוניה ושלום פנימי.
הוידוי מתחבר עם גילוי הלב והאמת, והופך לוודאות.
הנצח מאתמול וההוד מהיום, הם זוג (כמו חסד וגבורה). הם מייצגים את הניצחון, ההתנצחות, הנצחה, ניצוח במובן הנהגה, לעומת התמימות, הויתור, הפאסיביות, הענווה. זה ההבדל בין לעצב ולברוא מציאות לבין לזרום איתה.
אדם גבה קומה, שיודע להרכין את ראשו בענווה, דווקא מתוך ידיעת עצמו.
עלינו לבוא בפשטות ומתוך הענווה וככל שמידתנו גבוהה יותר, כן הענווה נמוכה יותר – בפשטות – זה האיזון של הזוג הזה, נצח והוד.
ההתבוננות להיום היא על המקומות בתוכנו שהגיעו לאיזון ולשלום פנימי וכשאנחנו מכירים בערך של הדבר מתוך היגיעה שהתייגענו למצוא את המינונים והמידות המדוייקות ולשמור עליהם לאורך זמן באיזון – חשוב שנכיר לעצמנו תודה ובכך אנו מאשרים את עצמנו (=מאפשרים ומאשרים, ולכן עושים עצמנו מאושרים). לדאוג שנהיה מאושרים, זו אחת האיכויות שעוזרות לנו להבדיל בין טוב לעצמי שהוא אגואיסטי לבין טוב לעצמי שבא כדאגה הורית לריווחתי וטובתי העליונה ביותר מתוך אהבה ללא תנאי לעצמי.
המשימה למתקדמים: למצוא בתוכנו את האבא והאמא הפרטיים שלנו, לכבד את מי שהיינו שהביאנו עד הלום, ואת מי שאנחנו הווים כעת – להוקיר להם כבוד ולהכיר להם תודה בצורה בה נמצא לנכון לעשות זאת, אך חשוב שנקדיש לכך זמן במהלך היום, זמן התייחדות וייחוד.
אהרון שביעקב ויעקב שבאהרון.
אהרון "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" (משנה פרקי אבות א'), ויעקב "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים." (בראשית כ"ה). המשמעות של זה, היא לדבר טוב על אנשים, להשכין שלום, ולרדוף אותו מתוך תום (ניקיון כפיים). היכן שעולה בנו קטרוג, יש לאהוב את האדם ולהפכו לשבח – היכן שיש בנו בוז וזילות, לשאול את עצמנו מה טוב בו באדם זה, מה כן יפה בו, ולבקש לראות את אור הבורא שבו, ולברך אותו ולחמול, לאחל לו שיגאל.
השלמות והשלם:
הוד שבתפארת – ההודייה והענווה שבשלום הפנימי וההרמוניה המאוזנת. הענווה שביופי.
תפארת שבהוד – ההרמוניה והשלום הפנימי שבתוך ההודייה והענווה. היופי שבענווה.
באהבה,