16 גבורה שבתפארת

הערב ספרנו: 16.
הספירה לשבוע זה: תפארת (יעקב), מרכז הגוף: לב, חזה ובטן.
הרמוניה, איזון (חסד וגבורה, אהבה ונתינה וגבול), גשר-חיבור מתוך חמלה, אחדות, שלום פנימי, שלם, שלמות, התבוננות נקייה: אמת, גילוי הלב.

התגברות על הרצון שלנו, התגברות על קושי, לא רק מה שרוצים אלא גם מה שצריך, כי באיזון ביניהם נמצאת האמת. ההנאה מההתגברות (כי כשאנחנו מתגברים, אנחנו מוגברים).

גילוי הפנים.
גילוי הפנים מגיע אחרי הסתר הפנים, ההסתרה שבתוך ההסתרה.. אני תמיד שאלתי בקול רם ובשקט בלב: "מה אני לא רואה? מה אני לא רואה? מה אני לא רואה?" (כן בשלשות, לפעמים שישיות ותשיעיות) ואז אט אט התחלתי לראות (להבין). כששורדים את השלב הזה, הדברים מתחילים להתגלות אט אט ואז הרבה הרבה, ואז האור כל כך טוב שאתה מתמכר אליו ורק רוצה עוד ועוד ממנו וכל דבר אחר נראה לך ביזבוז זמן ולא ראוי. הוא בי ומקיים אותי ואני בו ומקיימת אותו: "וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ: וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ; וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ." (תהילים צ' י"ז). "יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ." (במדבר ו, כה') – זה מתחבר לי, וגם " שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד:" (תהילים טז, ח'), "וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ;"… "וַיֹּאמֶר יְהוָה, הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר. כב וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר; וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי. כג וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ." (שמות לג').

היום אתייחס לאיכות של היִראה.
היראה, כמו גם הראייה (שהאור מאיר אותם), מחוברת לבינה. לראות במובן להבין, במובן לראות את הסודות – ניגלים, לחבר את הפאזל. היראה עולה בי נוכח מה שתיארתי לעיל וכן במעמד קריעת ים סוף וכן בראשית הבראשית. זה להיות בגילוי פנים, פנים אל פנים עם הבורא והבריאה – זה הפלא והנפלא שמכניסים בנו נשמה יתירה. יראה אינה פחד כפי שהיא הכרה באינסופיותו של האינסוף.

זוכרים את חלומות יעקב? אבן למראשותיו והוא רואה מלאכים עולים ויורדים בסולם שמחבר שמים וארץ (עם אבא שחולם כך, בוודאי שיוולד יוסף צפנת פענח .. היינו כחולמים – להבדיל מאנשי חלם.. ), אח"כ המאבק עם "איש האלוהים" במעבר יבֹק – למאבק נכנס יעקב ויצא ישר-אל, למה? מאחר ויעקב התמיר את יראה, במקרה הזה את הפחד, והשיב אותה לבורא – לשורשה. הוא נאבק, והתגבר, זו גבורתו על היראה ואיש האלוהים.
מעבר יבֹק הוא גם מקום פיזי בתוך הראש שלנו, שמחבר בין השכלים הפרימיטיביים לשכל העליון (ממוקם מעל לעורף, בנקודת החיבור של הגולגולת לעמוד השדרה – לכן אנחנו עם קשה עורף – שלא מחבר שמיים וארץ ויש לחברם, זה תפקידו). ההתגברות על הפרימיטיבי מייצר את החיבור שמים וארץ ולכן את ההרמוניה, את המיזוג (שאחד נמזג אל תוך האחר).

אני מזמינה אותנו היום להתבונן ביראה לעומת פחד, ולברר לעצמנו האם אנחנו יכולים ובוחרים להשיב את היראה שלנו לבורא (קצת כמו קרן אור שחוזרת במראה למקורה). מהי ההתגברות שנדרשת מאיתנו כעת, מהם ההתנגדויות שבתוכנו, שמונעות מאיתנו להשכין שלום פנימי ולהיות בשלווה ונחת? אני מזמינה אותנו היום לרכך את העורף, ולהכניס תנועה וגמישות – לדמיין את האורות והצבעים נמזגים אל תוכנו, מהכתר וגם עולים מבטן האדמה, כל קשת הצבעים לפי סידרם – לדמיין את תנועת האורות עד שיתרכך העורף, עד שנראה עצמנו כצינור, שמחבר את השמיים אם הארץ, כמו תנועת ה ♾️ .

יצחק שביעקב ויעקב שביצחק.

שלמות השלם:
גבורה שבתפארת – הגבול והדין שבהרמוניה והאיזון של השלום הפנימי, ההנאה והנועם מההתגברות ומהגברת מהותינו.
תפארת שבגבורה – האיזון ההרמוני והשלום הפנימי מתוך האמת וגילוי הלב בין החסד, אהבה ונתינה לבין גבולותיהם, בהתגברות על פחדים/רגשות/קשיים/אתגרים, הצבת גבולות והיראה, הרחבת הכלי והגברה של מהותינו.

באהבה,