ספרנו אתמול בערב: 11.
הספירה לשבוע זה: גבורה (יצחק), יד שמאל. גבולות, מרחב אישי, דין/פחד, התגברות על יצר/קושי, הגברת היכולת להכיל, ביקורת, יראה, ניצחון הנהגתי.
הניצחון שבגבורה מהו? להתגבר על דבר לאורך זמן ובהתמדה, דבקות.
ההתבוננות ליום זה היא לבחון את ההתמכרויות שלנו, למצוא את האמונות השגויות או את האמונות שמקורן בפחד, שדבקו בנו ולתקן אותן בדבקות באמונות טובות שמקורן באהבה ללא תנאי. זה לעמוד בנחישות בלתי מתפשרת מול דבר שקבענו לעצמנו (לעמוד בזמן, לעשות דבר שאנחנו כל הזמן דוחים או מתחמקים ממנו והוא הכי חשוב, לדבוק במהות וברצון האלוהי/נישמתי). הדבק של הדבקות (כמו גלוטן!) יחזיק, רק אם עירבבנו פנימה הרבה מאוד חמלה, הכלה ויראה, ואם איפשרנו לנו מרחב עבודה של קבלת עצמנו וההתנסות שלנו.
יצחק המייצג את הגבורה, חי 180 שנים (10 X חי), ולכן הוא (ביחד עם משה) מייצג גם את הנצח. אצל יצחק זו גם אריכות ימים. הוא יצא מ-ד' אמותיו לשדא, ועסק בשדא, היציאה הזו החוצה לעולם המעשה ולא רק בעיסוק בפנימי-עצמי, ודרך החוץ והעשייה למצוא את הדבקות בבורא ובבריאה, היא המעניקה את אריכות הימים ואת החיים שיש בימים הארוכים האלו.
היום אתייחס לאיכות נוספת שיש בגבול/המרחב האישי: ההגנה שהגבול נותן, התחושה שאני מוגנת, בונה בי יציבות פנימית לפעול ולצאת החוצה למעשה, מתוך המרחב-מעבדה ההתנסותי, האישי שלי, המוגן, בו אני בודקת דברים – הוא מעניק יסוד לתנועה החיצונית שלי.
להתגבר על דבר, זה לדעת מה הטבע שלי ולפעול בניגוד/מחוץ לו. לעשות מעשה שמעל/מחוץ לטבע. כשדבר לא נראה לי בר עשייה או אפשרי, משהו בתוכי מתהפך וזה הופך לאתגר ואז זה פשוט נעשה. כך מתיישרים הרים למישור, כך הופכים הלכה למעשה… כך למעשה, בוראים.
היום אני מזמינה אותנו להתבונן בדבקות שלנו וכיצד אנחנו יכולים להיעזר בה כדי להתגבר על דבר שלא משרת אותי יותר. זו גם הדבקות ברצון הנשמה והמהות האלוהית שלנו תוך התגברות על האנוש והקשיים שלו עד שיואר במלוא נישמתו.
איך אני משחרר/ת דבקות שאינה מקדמת אותי, בדבקות שתקדם אותי? איך אני משתמש/ת נכון בדבקות?
השלמות והשלם:
נצח שבגבורה – ההתמדה והדבקות, האריכות שבהתגברות על דבר, שינוי הטבע שלי ובניית טבע חדש, מתוך בירור והנהגה.
גבורה שבנצח – ההתגברות שבהתמדה, מתוך התגברות אחת אפשר להמשיך ולהתמיד בהתגברויות נוספות, כח ההינע מקיים את ההתמדה.
* * *
כבכל שנה, אנו בסמיכות ליום השואה שמחבר את הנצח (ניצחיות וניצחון העם היהודי) עם הגבורה (שמתגלה בכל דור ודור). חיבור הנצח שבגבורה עם יום השואה נועד לא כדי שנזכור את הזוועות כפי שנועד שנזכור את הדבקות והגבורה שלנו כעם – בדבקותנו בבורא ובבריאה. הזיכרון הוא זיכרי, ועם כניסת השכינה, הנקבי מאפשר לנו להכיל ולהתמיר, כמו שהאדמה עושה, לפרק חזרה לאבני הביניין, ליסודות, כדי להצמיח חדש, אני מזמינה אותנו לרפא את פצעי העבר שלנו, כעם, לרפא את הקורבן, והנרדף ולדבוק בחיים, ובבריאה. ימי הזיכרון האלו ביחד עם ט' באב, מתהפכים ויתהפכו מימי אבל וכאבי זיכרון, לימי שמחה ויום טוב – זה הכל בידינו, היכן אנחנו שמים את תשומת ליבנו – שם נהיה.
Deep Water Path: Public 