ספרנו אתמול בערב: 5.
הספירה לשבוע זה: חסד (אברהם), אהבה, נתינה, חסד.
הוד שבחסד.
הודייה שבתוך האהבה. את ההוד מייצג אהרון ולכן, זה אהרון שבתוך אברהם (אסביר בהמשך).
הודייה על כל הברכות והשיעורים שלנו,
על מה שנתברכתי בו, על מה שניתן לי, על מה/מי שמרפאים בתוכי, על הנתינה הזו, שניתנת בצורה טיבעית כל הזמן, ובשפע, מאת היקום והבורא, רק צריך לדעת לראות. להודות על גילוי האמת בפנינו, על מה שאנחנו מצליחים לראות ולהיות מודעים לו, על שגילה עינינו: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט, יח) – העולם הוא הֶעֶלֶם של דברים "הסתר אסתיר פניי ביום ההוא", ולכן כשמגלים את עיניי, כשמתגלה הבינה (מ-ג' עליונות), נגלים לי האורות ובתוכם כל צינורות האהבה ואז גם הלב מתרחב עוד ועוד – על כך אני מודה בכל פי, ליבי וישותי.
כשאנחנו מודים על משהו, אנחנו מאפשרים לעוד משהו מלבדנו להיכנס (כמו לעשות מקום בארון לבן הזוג). יש בכך משום צמצום העצמי ומתוקף כך גם ענווה. להיות מסוגל להודות על הקיים, זה גם להצליח לראות מה קיים, לראות את הערך שבכך, כדי להוליד תודה מתוכנו. היכולת להודות על דבר, מאפשר רוח/רווח, עוד משהו מלבדי. ככל שאנו מודים יותר, אנחנו נעשים יותר מודעים לשפע שיש לנו, ומתוקף חוק יקום: חוק המשיכה, נמשך עוד ועוד שפע, כי אנחנו בתודעת הבריאה ה-"יש".
הוד-דוה אם לא נדע להודות… לא נוכל לנוע, יהיה ניתוק, וניתוק משמעו העדר קיום… לכן אלו הם ההפכים.
ספירה זו של ההוד שבחסד, נמשכת אף היא מקודמתה: נצח שבחסד – אפשר להיות בתוך תודעת הנצח באמצעות הכרת התודה (היא שעוזרת לנו לשמור את הנצחיות).
מהי הכרת תודה?
זה אומר להכיר את התודה, להכיר פנים אל פנים, להכיר את האיכויות שיש בה, את הגוונים מהם היא עשויה, לזהות ולהרגיש אותה בגופים. ולהוקיר תודה – להרגיש עד כמה התודה וההודייה יקרות (יקר זה אור וערך).
הוד, זה גם להיות בהודייה וגם בהודאה (וידוי). זה להיות בגילוי לב של האמת (תפארת, יעקוב), כשמגלים את הלב, קורים שם דברים מופלאים… נוצר חיבור, התמזגות (כשאחד מוזג את עצמו אל תוך האחר ולהפך – כל אחד שומר על עצמותו ובכל זאת מתחברים ולכן מתרחבים).
היכן אני בתודעת "מגיע לי" ופחות בתודעת הכרת תודה?
על מה אני מודה "מודה אני" ?
האם אפשרי עבורי להודות גם על מה שנראה על פניו שאינו לטובתי?
האם אפשרי עבורי להודות על נוכחות של אנשים שמעצבנים אותי/מאתגרים אותי/מכעיסים אותי/מוציאים אותי מעצמי/מדעתי/ אנשים שפגעו בי?
מה הנוכחות של כל אלו ודומיהם, משרתת בחיי?
האם אפשרי עבורי להודות על כל שנעדר מחיי?
האם יש בי אמונה שלמה כי כל הנעשה בחיי נעשה מתוך שפע וטוב?
מהם הדברים עליהם אני מודה לעצמי?
מהם הדברים עליהם אני מודה להוריי?
מהם הדברים עליהם אני מודה לילדיי?
מהם הדברים עליהם אני מודה לבני הזוג (שהיו, שנוכחים, שיהיו)?
מהם הדברים עליהם אני מודה לאנשים שמקיפים אותי במעגלים השונים?
מהם הדברים עליהם אני מודה למדינה בה אני חי/ה?
מהם הדברים עליהם אני מודה לאבותיי?
האם אני מודה לחיות שחיות איתי?
לצמחים ולעצים ולפרחים שאני רואה?
לשולחן שאנחנו עובדים/אוכלים עליו, לרכב שאנחנו נוהגים בו, למיטה שמכילה את שנתינו, לדלת שמאפשרת לנו להיכנס ולצאת?
לאדמה שנמצאת שם כדי שאוכל להלך מעליה, ותקבל אותי לתוכה בבוא הזמן?
מה לגבי כל החושים שלי?
והגוף שלי? על שהוא נושא אותי בקירבו לא משנה מה אני עושה לו (שלא לדבר על פוגעת בו, או לא חושבת עליו טוב בשמחה)
והאם הודיתי לכח המחייה אותי, חומל עליי ואוהב אותי ללא תנאי, בכל נשימה שאני נושמ/ת?
הכירו את התודה שלכם היום.
למדו לזהות את השורש שלה, שנובע מתוך הלב ומתוך האהבה.
מתוך המהות שאנחנו.
ישנה הדרת כבוד בפניי הענווה הזו, שהכרת התודה מתוך אהבה מביאה לחיינו, הוד מלכותי מלא ענווה.
המשלים לשלם:
הוד שבחסד – ההודייה וההודאה שבאהבה ובנתינה.
חסד שבהוד – האהבה והנתינה שבהודייה ובהודאה.
תודה שאתם כאן,
שקראתם,
שהקדשתם זמן לשאלות, שהתבוננתם בהן.
*
כשאנה (מר אל כאן אנה/פין) מסבירה היכן הבורא היא אומרת שהוא בתוכי ואני בתוכו.
כך הן כל הספירות. ולכן אברהם מזרעו יצאנו, מכיל את פוטנציאל אהרון שיבוא דורות אח"כ, ואהרון הכהן מכיל בתוכו את כהן אברהם. זה קשר השושלות וה DNA שלנו (אולי באמת קל יותר לחשוב על זה במובן ה DNA).
Deep Water Path: Public 