3 תפארת שבחסד

ספרנו אתמול בערב: 3.
הספירה לשבוע זה: חסד (אברהם)
איזון של אהבה, נתינה, חסד.

תפארת שבחסד.
תפארת היא האיזון שבין חסד לגבורה, משמע, האיזון שבנתינה ובאהבה. מנתינה אינסופית, ומאהבה אינסופית, לנתינה מאוזנת יותר שעושה גם שימוש בגבול שלמדנו אתמול בגבורה. היום, זה להביא את הנתינה והאהבה עם גבול מאוזן, כלומר להביא את המצב הזה לכדי הרמוניה ושלום, ושלמות.

תפארת היא האיזון שבין חסד לגבורה, קו האמצע (בין ימין לשמאל, בין קדימה לאחורה, ובין למעלה ולמטה. ממוקמת בחזה ובבטן, במרכז אמצע הגוף – נסו לזהות בתחושה בגוף היכן עובר הקו הזה), משמע, האיזון שבנתינה ובאהבה. מדובר בנתינה ובאהבה מהלב הקשובות לצרכי האחר וקשובות גם לעצמנו.

הפאר של התפארת שבחסד, הוא היכולת לדייק לכדי איזון את הכל ולשמור עליו: לתת כמה שנכון לתת, לאהוב מתוך הלב, את הכל ולהיות מסוגל להעניק את האהבה הזו בצורה שתהיה נכונה למקבל, תלוי ביכולת הקבלה שלו, ויכולת ההכלה שלו מבלי לשנות את כמות ואיכות האהבה שיש בתוכי. הפאר, הוא ביכולת לאזן ולראות את כל המערכת בפעולה, לא רק ביחס אליי, כי אם גם ביחס לאחר ולסביבה.

---

שאלות מנחות (מתוך המדריך):
"לעיתים ניתנת אהבה על מנת לקבל אהבה כתמורה אך ברגע שאהבה נובעת מתוך חמלה (), אף אם השני אינו ראוי לה, היא תנתן ללא כל צפיות. ההרמוניה שבאהבת הטוב ממזגת חסד עם גבורה וכוללת הזדהות וחמלה (). תפארת היא נתינה גם לאלו שפגעו בך. האהבה מבוקרת מצד הגבורה שבה אך אעפ"כ היא חומלת (*).

האתגר היומי: הצע את עזרתך לאדם זר."

---

(*) המדריך אינו מדויק. במקור זה היה "רחמים", זה צריך להיות חמלה.. חמלה מזהה את הרגש אבל לא מזדהה איתו.
רחמים מנציחים מצב של עליון ותחתון, חמלה מכילה ומביאה לריפוי כי יש בה תנועה.

מההתבוננות שלי:
שאלו עצמכם, האם אני צריך/כה לתת אהבה כדי לקבל אהבה?
אלו המאזניים שהתעסקתי בהם בספירת התפארת שבחסד.
כהורים, אנחנו לומדים לתת את האהבה הזו, לא משנה מה הילדים עושים, האהבה פשוט ניתנת לנו. אני חושבת שזה כך גם עם הבורא, אנחנו רשאים לחוש את האהבה הזו – ללא שום תנאי. זו המשמעות של אהבה ללא תנאי, זו גם המשמעות של לקבל עצמי כפי שאני. האם אני מקבל/ת את עצמי כפי שאני?
האם אני אוהבת את עצמי בצורה כזו, ללא תנאי? ללא ביקורת, ללא שיפוט?
איך זה מרגיש, לאהוב את עצמי בצורה כזו, ללא תנאי, ללא ביקורת וללא שיפוט?
האם אהבה כזו ללא תנאי לעצמי מאיימת על הגבולות שלי שמא אהפוך למפלצת או שהיא פותחת עבורי מרחב בטוח לפעול ממנו ולהוות את עצמי?

עכשיו החלק היותר מאתגר, מהו איזון?
איך מגיעים לאיזון?
איך שומרים עליו? (או ליתר דיוק, איך נעים בו?)

מיצאו תחום בחייכם (אם אתם כימאיים/קונדיטורים/רוקחים, אולי יהיה לכם יותר קל) – בו דייקתם איזון בדבר כלשהו. זו גם יכולה להיות עוגה, מתכון כלשהו. מה עזר לכם להגיע לאיזון שם? האם הכנתם את המתכון שוב? הוא הצליח להפוך לטבע שני שלכם, שכבר לא הצטרכתם למדוד דברים?
למדוד – זו מילה יפה, מידה היא תכונה, והיא גם מינון. מינון של תכונות.
מה המידה בה אני מודד/ת?
איך למדוד? איך מניחים גבול כדי להיות מדוייק/ת במדידה שלי?
איך אנחנו יכולים מתוך אהבה לעצמנו, לעזור לנו לעצור – התמכרויות למשל.
איך מכניסים מידתיות לרגש שלנו שלא יעלה על גדותיו? (אחת האפשרויות, היא להרחיב את הכלי)
איך מכניסים מידתיות לאוכל שאנחנו אוכלים? מה למעשה אנחנו אוכלים – מזון או אוכל? ואת מי למעשה אנחנו מזינים שם? את הגוף? את הרגש? את האוטומט?

עד כה דיברתי על מידות שצריך לצמצם, מה לגבי מידות שצריך להרחיב ולהגדיל?
למשל, מידת האמונה שלי ב"טוב ומייטיב" ?
כבר למדנו משהו אתמול לגבי הגברה של דברים, אולי אפשר להיעזר בה, בתהליך החיפוש הזה אחר האיזון שיביא הרמוניה.
אם אצליח ליצור את האיזון בתוכי, אצליח לקיים אותו גם בתוך הזוגיות שלי, גם בעבודה שלי, גם ביחסים נוספים בסביבתי.

עבודת האיזון, היא עבודה עשינה מאוד.
תחילה, התנועות בה דיי קיצוניות (אמר הרמב"ם כי כדי לאזן מידה, צריך להיות זמן מה במידה ההפוכה, ואז להתאזן).
אח"כ התנועות הופכות להיות מאוד עדינות. העדינות, מגיעה מעדן, גן עדן. הדברים מרוככים.
זהו היכן יש בכם התנגדויות – אלו יהיו המקומות שהכי זקוקים לריכוך ולעדינות.
העדינות הזו, מביאה איתה רכות, גמישות ועל כך כן יכולת השתנות שנעשית הרמונית, שלא מתוך מלחמה בעצמי כי אם מתוך הכלה של עצמי.

התבוננו בפסוק הזה, מתוך הספירה עצמה:
"וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ– עָלֵינוּ: וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ; וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ" (תהילים צ' י"ז)
האם אני מרגיש/ה את הנועם הזה בתוכי?
האם הוא עוזר לתפארת ההרמונית?

פ.א.ר –
פ' של פה אל פה (חיבור הנשימה הראשונה "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים")
א' של אני של אינסוף, בורא
ר' מתגלגלת וממשיכה את זה להתגלגל כמו תנועה אינסופית

מהי תפארת?
יש יופי שהוא יותר מידי (יותר מידי זהב, יותר מידי תכשיטים, יותר מידי סימטריה, יותר מידי.. פשוט יותר מידי)
הפאר עבורי הוא משהו שהוא יפה במידה – זה כשיופי חיצוני שקול לפנימי, יש כלי להכיל את היופי הזה, והמידתיות המדוייקת, היא היוצרת את ההרמוניה, ולכן היא היא התפארת.

מזכירה שיש לנו גם את ההשלמה:
תפארת שבחסד – ההרמוניה שבתוך האהבה והנתינה כשהן מאוזנות.
חסד שבתפארת – האהבה והנתינה שבהרמוניה ובאיזון.