התחלנו לספור הערב: 1.
הספירה לשבוע זה: חסד (אברהם)
אהבה, נתינה, חסד.
האהבה שבאהבה, והנתינה שבנתינה.
הספירה של היום מזמינה אותנו להתבונן באהבה ובנתינה שלנו.
שאלות מנחות:
"מהי מידת יכולתי לאהוב אדם אחר? האם אני נתקל בקושי לתת? האם אני קמצן או אנוכי? האם אני מתקשה להכניס אדם נוסף לחיי? האם יש לי בתוכי מקום לאדם אחר? האם אני מפנה מקום לאדם אחר? האם אני חושש להיפתח ובכך להיות פגיע יותר? כיצד אני מביע את אהבתי? האם אני מסוגל להעביר את רגשותי האמיתיים? האם אני שומר את רגשותי מחשש לתגובות אנשים אחרים? אולי ההפך הוא הנכון? האם אני מבטא יותר מידי ומוקדם מידי? האם אחרים טועים בפענוח רגשותי? את מי אני אוהב? האם אני אוהב רק את אלו הקרובים אלי? האם ביכולתי לאהוב אדם זר, להגיש עזרה גם למי שאיני מכיר? האם אני מבטא את אהבתי רק כשנוח לי? מדוע אני נתקל בבעיה ביחס לאהבה שלי ומה ניתן לעשות בענין זה? האם כוללת אהבתי גם את יתר שש הבחינות שבחסד, שבלעדיהן תהיה האהבה מעוותת ולא ממומשת באופן אמיתי?
האתגר היומי: מצא דרך חדשה להביע את אהבתך לאדם ש-יקר לך." (כאן)
קצת מהתשובות שלי:
אני מזמינה אתכן/ם להתבונן באהבה שלכם לעצמכם, באיזו צורה או איך הייתם מתארים את האהבה שלכם לעצמם? ממה עשויה האהבה הזו, איך היא באה לידי ביטוי ? מתי אתם מתקשים לספק אהבה כזו לעצמכן/ם?
האהבה לעצמי, שונה בתכלית מאגואיזם, שכן אהבה לעצמי עבורי זה ללמוד להיות האמא והאבא הכי טובים של עצמי לעצמי. זה לדעת להיות קשובה לנשמה שמרחיבה ופותחת, ולראות את האגו ההישרדותי מעכב, וסוגר או מצמצם, ולדעת להנהיג את המצב הפנימי הזה בתוכי, לטובתי העליונה. אהבה כזו לעצמי, תוציא אותי מהבית להליכה כשהנפש שלי זקוקה לזה, ותחבק את הילדה הפנימית ש'לא מתחשק לה לצאת עכשיו', והיא רוצה לשבת לבד בבית ולהמשיך ליבב – אני נותנת את זה כדוגמא, אבל יש לכך אינסוף מופעים – התבוננו באיזו צורה זה קיים בכם.
שאלו עצמכם, מה עוד ייטיב איתכם, איך עוד אתם יכולים להביע אהבה ללא תנאי עבור עצמכם.
עבורי, משמעו להוות את ההוויה שאני, זה אומר למשל, בין השאר, להיות פה ולספור איתכם… את כל הדרך, את כל המעלות. זו המדרגה הראשונה היום(כמה קשה לפעמים להתחיל דבר?), וכל פסגה של הר, מתחילה בצעד הראשון… וזה אחד מהצעדים הראשונים שלי, ולכן הוא מכיל גם התרגשות וסקרנות לקראת מה שיתפתח השנה תוך כדי המעלות. בכוונה קראתי לקבוצה 49 מעלות, מעלות הן מדרגות, והן בעלייה, בהתעלות.
אברהם מייצג את החסד, כי הוא היה בנתינה אינסופית – זה אומר שהוא תמיד נכון ומוכן לארח, תמיד לתת, תמיד הבית והלב פתוחים (גם כשמגיעים 3 מלאכים), זה אומר להיות מוכן גם לתת את הילד שלך – זו נתינה שאינה יודעת גבול.
נתינה אינסופית קיימת בבורא שברא את כל ה-יש, זה השפע שהוא משפיע עלינו ללא סוף – למעשה זו תלוי בנו, ביכולת הקבלה שלנו, ביכולת הכלי שלנו להכיל את השפע הזה, והשפע יורד כל הזמן ותמיד ולכולם.
אדם שלא חש אותו, דומה לאדם שיושב בביתו, עם תריסים סגורים ושואל את עצמו, למה השמש והאור לא מגיעים אליו, או שהוא בכלל מטיל ספק בקיומה של השמש כי הוא לא רואה אותה…
הנתינה שבתוך הנתינה, והאהבה שבתוך האהבה, הם לב ליבו של החסד. זה גם לאהוב את האהבה עצמה, ולתת את הנתינה עצמה.
איך מרגישים את האהבה והנתינה הזו בתוכנו?
אם אמרתי שאהבה ללא תנאי לעצמי זה להיות אבא ואמא הכי טובים לעצמי, זה גם לקבל "כישלונות ומעידות", זה לא להעביר ביקורת ושיפוטיות על עצמי, זה לעודד את עצמי, ולרצות את טובתי הגבוהה ביותר באמת. התחושה של האהבה הזו, היא ההרגשה הזו, שהיתה בי אם הייתי אוספת את כל האבות בעולם, מהזמן הזה ומכל אינסוף הזמנים שהיו ויהיו, בכל המימדים, בכל היקומים ומוסיפה את אבינו שבשמיים, את הבורא עצמו, החלק האבהי שהוא, אב הבריאה ולהיות נעטפת בה. אפשר קצת להרגיש את הכיוון של זה אם תחשבו על כל האבות שאתם מכירים, שלכם, ומכל הסביבה שאתם חיים בה (מהמציאות, מסרטים, מכל מקום) הוויה מלאה ושלמה של אבא.
אותו דבר לגבי אמא – התחושה הזו, של כל האימהות ביחד, כל אלו שהיו, כל אלו שיהיו, מכל המימדים ובכל הזמנים בתוספת האם האלוהית, הבואת, החלק הניקבי והאימהי של הבריאה. ההרגשה הזו, של מה היה קורה אילו הייתם אוספים את כל הגוונים של האימהות שאתם מכירים. זה העירסול, וההגנה הפנימית, הביטחון הפנימי בקיום שלי, (אצל אבא זו הרגשת הביטחון לצאת ולפעול בעולם בין השאר).
יש לשניהם עוד הרבה איכויות… חישבו על האיכויות האלו, מהי אמא עבורכם, מהו אבא עבורכם, ואיך אתם יכולים להיות ההורים הכי נפלאים של עצמכם – איך תעשו את זה? האם אתם יכולים לזמן אותה כרצונכם ולחוות אותה? איפה בגוף אתם מרגישים את האהבה הזו? האם אתם יכולים להעצים אותה? להגביר אותה? האם תוכלו להגביר אותה אפילו עוד? ועוד?
להיות בחסד ובחמלה כלפי עצמי, לקבל. לעטוף, לחבק, להרגיע. באיזו צורה אני מבטאת חסד עבור עצמי?
אהבת האהבה, היא אהבה ללא תנאי גם לבריאה עצמה, כולה – לכל אשר נברא. זה לאהוב את היתוש, הנחש, האריה, השועל והדולפין.. גם את הנמלים באשר הן. את הצמחים, את הדוממים, ובני אדם – כל יציר נברא! זו גם אהבה לכל קשת הרגשות שאנחנו בגוף אנוש חווים ומרגישים. זו גם אהבה לכל החלקים אשר בתוכיף לחלק הטיפש, לחלק המאכזב, לחלק שקשה לו, לחלק האיטי יותר, לחלק ששם לי מקלות בגלגלים.. וכו' -זה אומר לאהוב את כל החלקים שבי, לאסוף את כל הבנים האובדים חזרה הביתה, לרחוץ אותם, לחבק אותם, להאכיל אותם, להכיל אותם – לתת לכולם מקום, לתת לכולם בית, לתת לכולם אהבה ולהאיר את כולם.
היכולת לאהוב כך, גם נובעת מתוך יכולת הכלי שלי לקבל את כל הקיים, את כל ה-ישנו ואת כל הנעדר שהינו נעדר – אבל עוד נגיע לזה.
Deep Water Path: Public 