פרשת תרומה – מהי אהבה ?

בקצרה: הרצון להתחבר.
איך יתחבר אדם אחד לאחר? יהא הוא מחובר בתוך עצמו קודם, יהא אדם שלם, שאז מתוקף חוק דומה מושך דומה, ימשוך חיבור הולם ותואם למציאות חייו. יהא אדם ראשית מתקן בפנימיותו, כדי להתקין חיצוניותו.

"א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי." (שמות פרק כ"ה).
למה "ויקחו לי.." ולא "יתנו לי"?
לרמז שהכל בא מהבורא, שמא יאמר "יז וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ:  כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה." (דברים ח')

שיתן אדם מתוך רצון הלב, נקי וטהור, וידמה לבורא שהבורא הינו בנתינת אינסוף שפע, יהא גם האדם בהעברת אותו השפע שקיבל, ואז כולם יהיו בשפע. כל מעשה טוב שהאדם עושה, מעלה את התגלמותו של הבורא דרכו, זו בעצם הוויית הבורא, הצורה בה הוא מתגשם.

הקבלה מסבירה מהי אהבה: הרצון להיות באחדות.
אם הבורא עצמו הוא אהבה בעצמה (אכן כך), והוא בנתינה אינסופית ובשפע, וכשאנחנו אוהבים אחד את השני, אנחנו מתחברים… (בתקווה שכך יתחבר כל העם בקרוב מאוד – וכל הזמן אומרים את זה: יש הרבה סוגי צמחים, יש הרבה סוגי דגים, והכל חי בהרמוניה, כך יכולים להיות גם הרבה סוגי אנשים, עם הרבה סוגי דעות ותפיסות, וגם הם לכאורה יכולים לחיות בהרמוניה, באחדות ואף להיות מעושרים ומאושרים מהמגוון… אבל אנחנו כל כך לא סבלניים אחד לשני, אולי כי קודם עלינו להיות סבלניים לעצמנו).
אז אהבה היא הבורא עצמו. ולמעשה, זה כל מה שיש.
גם מה שנראה על פניו צער, כאב, סבל, מועקה, מצוקה – הן כולן התגלמויות של אהבה, של דבר שנועד להייטיב איתנו. אני מתכוונת כי כל המתרחש ביקום, כולו מעשה אחד גדול של אהבה, ואני יותר ויותר רואה את זה, ככל שנקודת המבט עולה גבוה יותר. מי שמסתכל מהנמוך – רואה סבל ליניארי. פעם (בפברואר לפני שנה), ראיתי איך ימין ושמאל זה אותו דבר בדיוק. הבנתי, שאם אלך ימינה עד סוף הימין – אני מגיעה לשמאל של נקודת המוצא שלי. וכנל הפוך… לפני שנה הבנתי, שאם אני מסתכלת מאוד מקרוב, אני רואה נקודות מחוברות בקו ישר מאוד, אבל אם אני מסתכלת מרחוק – זה מעגל. במתמטיקה, זה מושג האינסוף שמתחבר עם השואף לאפס.. גם שם יש אינסוף – בין המספרים! וגם מחוץ למספרים – לכל אחד מהכיוונים..  זה הכל אותו דבר. והכל בעצם הוא שפע ואהבה (כי אין עד משהו שאינו אהבה, יש רק אותנו שעוד לא רואים את כל הרבדים של זה, זו ההתבוננות שלנו שמשתנה. הבורא לא משתנה, ואהבה לא משתנה).

ב 15.12.2017, כשבחנתי מחדש מהי בכלל זוגיות, עניתי שהיא "וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם." (בראשית א'). כי ראיתי שם את החיבור ההרמוני, את הנגיעה, ואת ההוויה של הרוח ושל המים, ושל שניהם, ראיתי את הנשיקה פה לפה: "א שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.  ב יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ…" (שיר השירים, א'). שלמה המלך, כתב את שיר השירים כולו, כשיר אהבה, כלומר חיבור. מה חיבר? עליונים לתחתונים, עולם של מטה עם עולם של מעלה, חומר ורוח, ארץ ושמיים, ישראל ובוראו. הוא הבין את האחדות והבין את האהבה, ולכן בימיו שרר שלום ואחדות בעם. לכן הוא שלמה = שלם, וכששלם – יש שמחה, וכשיש שמחה – יש שלם. וכשכל אלו מתקיימים, לכן גם יש שלום. יש השלמה עם דברים, ולכן הקבלה היא קבלה. והבריאה היא נתינה.
מי שהעביר לנו את החניכה על איחוד השבטים (חניכת ראש חודש, אצל רקפת בקה מוזס), היה שלמה (לכן הוא היה גם מלך, יכול היה להיות במלכות, כי הוא ידע את החיבורים). אומרים שכל סודות הקבלה הם זיווגים, ייחודים (משהו ייחודי והתייחדות, ואחד ואחדות), וכי מאז בריאת העולם, זה כל מה שהבורא עושה: מזווג זיווגים.
זה גם כמו חיבור לשקע של החשמל = לבורא, חיבור של אנשי אור, או הדבר שכולם רוצים ושואפים אליו.

אז תרומה.. נתינה. מוּתר (במובן שיש רשות) ומוֹתר (במובן יתרה), זו המשמעות של "לי ולאחרים"… כשנתקע אצלי יותר מידי, זו יתרה, והיא מונעת תנועה, היא תוקעת. לכן, חשוב מאוד למען הבריאות הפיזית והנפשית שלנו, לפנות את המיותר (במה שאוכלים, במה שמכניסים למחשבה, ובמה שמכניסים לרגש). לבחון היטב את התזונה שלנו, כולה, לכל הגופים שלנו. זה למצוא את המינונים והאיזונים, ולפעמים זה קשה, כי אנחנו מכורים לכל מיני (מזונות, אמונות, והרגלים). אני חושבת שמתאזן, כשאנחנו רוויים באהבה לכל החלקים שלנו, ולילד הפנימי. אז האיזון יכול להתהוות.
די והותר 🙂

שבת שלום,