אני:
סדר ט"ו בשבט (ירח מלא), ראש השנה לאילן!
נהוג לאכול 15 (=ט"ו) מיני פירות, לפי סדר מסוים, ולכן זה נקרא סדר ט"ו בשבט. זהו חג קבליסטי.
הפירות, הוא המזון בעל התדר הגבוה ביותר, הוא תזונת גן העדן (כי הוא בגובה האדם, ולא צריך להתכופף לאסוף אותו, כמו למשל ירקות.. שהם הבאים בתור, ואח"כ השורשים, ואח"כ שאר המזונות מהחי למשל, ואז כל המעובדים… שזה התדר הנמוך ביותר).
ט"ו בשבט ככלל, מתקן את ספירת היסוד שלנו.
"כי האדם עץ השדה" האדם משול לאילן..
ב(שבת) של ט"ו בשבט קוראים את שירת הים ("קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" זה זמן האיחוד של זיכרי וניקבי ואיזון הכל, וכמובן חציית ים סוף).
זהו חג של פירוק וחיבור "ישן מפני חדש תוציא" – התחדשות, וזריעת זרעים שמקורם ב- ט"ו באב, והם חוזרים ל-ט"ו באב.
"מ-אין יבוא עזרי" – העזר יבוא מתוך האין. זמן ט"ו בשבט הוא הזמן שהחשיכה הופכת לאור, שמתחיל להיכנס החסד, והבריאה היא מתוך ה-אין.. לברוא יש מאין. מרגע אחד של דממה ושקטו חושך שמחזיק בתוכו את כל הפוטנציאל, כמו זרע, בבטן האדמה, כמו היריון, לכן הוא קשור לפיריון ולכן אנחנו מתכבדים בפירות הארץ.
לגבי התדר של הפירות, שהוא כאמור הגבוה והמובחר ביותר (שמספק הכי הרבה אנרגיה, בלי כמעט לקחת = נתינה כמו הבורא "שיויתי ל-ה' נגדי תמיד"), כן גם הצבעים של הפירות, כי כל צבע, הוא תדר (כמו להבות הבריאה) וכמו הצבעים של מרכזי האנרגיה בגוף – להזין את מרכזי האנרגיה לפי הצבעים.
טו בשבט (עיתים ומחזוריות) – שיעור של הרב יובל הכהן אשרוב (מלפני שנתיים כנראה).
עת לבנות ועת להרוס. בשבת של טו בשבט קוראים את שירת הים. מהות החיים – חיבור. חיבור שאינו נותן חיים הוא מוות. חיבור ופירוק (הפירוק משחרר אנרגיה): ישן מפני חדש תוציא. הזרעים הם פוטנציאל רוחני רדום בתוך הלב שצריך להצמיח. בתנאים נכונים יצמח מעצמו. אם רוצים לצמוח צריך לוותר על הצורה הנוכחית. על התבנית שאנחנו מייצרים מידי יום ביומו. לשחרר. לתת למשהו יותר גדול ממך לעבוד. לשחרר בעיקר דעות. צורת החיים, מה מניע אותי, מי אני ולמה אני פה. "שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים (הרים – האבות, הגבעות – האימהות) מאין (מהאין) יבוא עזרי!" לך לך = יציאה מהארץ, אח"כ מהמולדת, אח"כ מהבית בו גדלנו – יציאה רוחנית. נקודת המוצא של אברהם זה שהוא לא ידע כלום והיה מוכן לשנות הכל. להיות באי ידיעה ולקבל אותה. אין – מתפרקת הצורה הקודמת והוא הופך למצע, עירום מופשט מצורה. ממנה יכול לגדול מחדש ולהיוולד מחדש. פושט צורה ולובש צורה.
אני: זה הרווח בין המעלות, בין המדרגות. עגנון כתב כל כך יפה על המדרגות, על העלייה בסולם של האות ו'.
צריך מים אויר שמש כדי לצמוח. כשהמצע עובר את הריקבון, צריך תנאים לצמיחה. לשים עצמנו בחיבור לכח המצמיח הנישמתי. ואז יפרח. אלו הם: אלוהים, התורה, כלל ישראל.
חברים (השפעה בפינימיות מתוך הנשמה להם. העבר הרצון ברובד הנשמה, משפיע על הרצון שלי)
ספרים (מידע שנכנס למח, ראייה קריאה שמיעה הרגשה זו הסביבה הפנימית, מזון – סביבה פנימית)
מורים (ממי מקבלים. רב – מי שמקבלים ממנו השפעה ברמת הנשמה, כמו אבא ובן או אמא. ילדים קשורים להורים בקשר נישמתי עמוק. הילד מקבל מהפנימיות של ההורה, מה שמאמינים מבפנים. החינוך הוא סמוי. האבא מתפאר בנכד – התולדה של הבן שלו – מה שהבן העביר לנכד, הוא הדבר שיש בסב, זה מה שהצליח לעבור באמת.)
אבא מביא לעולם הזה, הרב מביא לעולם הבא ("עשה לך רב"). ידע עובר מפה לאוזן (דיבור) ידע עובד מפה לפה (התלמיד מקבל את המוייחין של הרב, לא החכמה.. זה מה שעובר בלי דיבור. אלישע ואליהו. התלמיד מתבטל (האין) לגמרי מהמורה שלו. כך מתחבר למורה).
כולם יגיעו לתכלית – לדבקות באור. כך או אחרת. הכלי צריך להיות במצב נכון כדי לקבל אור. השמש, הבית והתריס – השמש תמיד מאירה אבל אם אנחנו סוגרים את התריס, איך יכנס האור? השוואת צורה עם האור העליון – זו כל העבודה. ממקבל להפוך לנותן – למשפיע. זה שינוי הצורה (נתינה, דומה לאור, רק נותן), באותו רגע מקבלים אור.
מי שרוצה לקבל – מאבד! מי שרוצה לתת – מקבל! זו השוואת הצורה. זו הדבקות באור. נדרש מאיתנו לעשות מעשה כדי להתחיל בשינוי. מי שרוצה ועושה, מסייעין לו. חשוב ליזום את השינוי, ויהיה לו יותר קל, אחרת, השינוי יכפה עליו. וזה יהיה פחות נעים, ויותר כואב. זה דרך הייסורים. תפקידם – שלא לתת לאדם להישאר באותו מצב. זה להביא אדם לתכלית הטובה. דרך המלך היא ישרה.
בהתרחקות מדרך הישר, מייצרים פסולת שקשה מאוד לנקות אח"כ, נפשית.
עשה את הצעד הראשון. נעשה ונשמע.
טו בשבט.
ראש השנה לאילנות, לאילן! יש התחלפות אנרגטית כל הזמן, כל הזמן בתנועה. יש אור וחושך שמתייחסים כל הזמן אחד לשני. דימדומים או זריחה. אור בעלייה = זריחה, שיא האור (והכי פחות חושך), ואז מתהפכת האנרגיה, האור יורד והחושך מתחיל לעלות. אותו אור, לא אותה אנרגיה. בדימדומים שוב הם שווים אבל החושך בעלייה והאור יורד. שיא בחצות הלילה. בחצות הלילה החושך בנסיגה… האפל שבנפש. ואז מתחיל האור לעלות, האנרגיה משתנה. של חסדים. הכי טוב לישון מהערב עד חצות. בחצות זו ההתחברות לאור בשורש שלו, ימשוך את האור לאורך כל היום. את החסד, ישלוט בו. אותו מעגל גם בשנה – חורף (פנימה) וקיץ (החוצה) חושך ואור. שיא החורף בטו בשבט! וממנה, מתחילה עלייה חדשה. עבודת היציאה מתחילה פה (זמן = דרך להעביר אנרגיה לנשמה: יום/שבוע/חודש/שנה). טו בשבט זה זמן התחדשות, חיים חדשים.
פירות בקיץ = חיבור והולדה. הפירות בתוך האדם, מתך זרעי הנשמה שצריכים לנבוט ולצאת. בפסח, יציאת מצריים, בוקע האור.
שיא: טו באב, אלו התולדות (טו בשבט נמצא בדיוק ממול, אלו הזרעים, מלוא הפוטנציאל).
ראש השנה לאילן
אילן = 91 יהוה (אור אינסוף, זכר) + אדני (מלכות, נקבה). חיבור שמיים וארץ בטו בשבט. ראש השנה – האור כולו, לפני שהוא מתגשם בגוף. כל האנרגיה של ההמשך נמצאת בו. בלי זמן בלי מקום. זה בפוטנציאל.
חיבור: באכילת פירות, שהן סוף התהליך. לכל עץ אנרגיה משלו, יודעים את מהות העץ לפי הפירות שלו. אנרגיה רוחנית שנמצאת בגרעין. אכילת הפרי, זה חיבור בשורש.
כללי אכילה: הפירות שייכים לספירות. פרי נותן, בגן עדן היו פירות. נותנים הכי הרבה אנרגיה. הפירות הם בגובה האדם. הירקות, מלמטה, צריך להתכופף, כך החיטה – אחרי החטא, זה העונש, צריך להתכופף.
3 מדרגות: עשייה, יצירה, בריאה (אצילות זה רק אור)
קליפה בחוץ, אוכלים מבפנים = עשייה (אגוזים, שקדים תפוז, באים במגע עם הקליפה כדי לאכול)
נאכל בחוץ, לא נאכל בפנים = יצירה (שזיף, אפרסק, מישמש, אפשר מיד לאכול)
נאכל הכל = בריאה (אגס, תפוח, ענב, תאנה)
שבעת המינים שהתברכה בהן ארצינו. אפשר לאכול מפירות אלו עם כוונה כפי המתואר:
חיטה ושעורה – שלווה, יישוב הדעת. אכילת החיטה מתקנת את חטא האכילה הקדמון – להוציא את הלחם מהארץ (החיטה גידלה את הלחם עליה, ומאז החטא, התקצרה ומצליחה להחזיק רק גרגירים). אכילת הלחם, מרגיעה ומנחמת: שבע ורגוע, יכול ללמוד ולהתעלות ברוחניות.
גפן – דילוג, שמחה. שתיית יין, הפכפך בין שמחה לדיכאון (מדלג מהגוף לנפש. נע בין שיחרור הנשמה מהגוף לבין תאוות הגוף – תלוי במידתיות: כשלוגמים מעט, מרומם את הנפש, הרבה – מפיל לדיכאון ומרורים). מי שבתוך האורות, מרגיש כשיכור, "משמח לבב אנוש".
עד כאן, בסיס גשמי.
זית – אור ורוחניות. שמן זית, חיבור לנשמה ולמאור (ממנו מדליקים את מנורת בית המקדש – מחומר לרוח). מתוך למחוץ את הזית, מופק השמן – שימשיך לעמול יזכה לאור.
תמר – מתיקות ואריכות ימים. לו-לב, ששומרים את ליבו, שאחרת לא יחיה, ומתעלה וצומח לגובה. מתיקות הדבש תמרים – חי כל עוד נשמה בו וחיבור לבורא, ללב – כך יתעלה. פתיחת הלב.
תאנה – סבלנות ופנימיות. היא פרח ולא פרי.. תפרחת פנימית. יש להמתין לה בסבלנות, ולהתענג על הפנימיות. מי ששוקד בסבלנות, יגלה את פנימיותו שיתגלה בפניו. הפיריון הוא פנימי.
רימון – יופי ושפע. הדור בכתר ושופע גרעינים. יכולים להיות חיצוניים ואנו הופכים אותם לפנימיים, "תוכו אכל, קליפתו זרק". יופי ושפע מתוך החיבור לרוחניות ולבריאה – פנימיים.
אתרוג – לא משבעת המינים, כן מארבע המינים, נציג האילנות והפירות. בט"ו בשבט, שזה ראשית יסוד הצמיחה, מתפללים שיהיה אתרוג מושלם לסוכות הבא. בבריאה היה טעם העץ כטעם הפרי, והאדמה חטאה והצמיחה עצים וטעמם רק בפרי.. העץ מסמל את הדרך לפרי. כך הוא האתרוג – לכבד את הדרך ולא רק את המטרות. במילים אחרות – לראות מקצה עולם ועד קצהו (כלומר את כל התהליך).
ספר: פרי עץ הדר (קבליסט מ-לוב, סדר טו בשבט) איך לאכול ואיך לשתות בסדר הזה לפי הרעיונות האלו של ראש השנה לאילן.
מומלץ לקרוא עוד על ט"ו בשבט, גם כאן וגם כאן ולמהדרין, גם כאן "אעברה.. ואראה" – על תיקון החטא הקדמון באכילה (אך זה גם היה החטא ה-אי לקיחת אחריות).
Deep Water Path: Public 