זה לא יאומן, יש בתוכי חלק מבועת, שלא מבין מה עובר עליו, מה רוצים ממנו, לאן הוא בכלל, ולא יודע את עצמו לדעת, ואחרי כל "אירוע" (או שיעור, או התנסות, או דבר התמודדותי ריגשי) הוא מרגיש שנישמתו יוצאת (איזו נשמה? אי אפשר בכלל פיזית לנשום. לנשום זו פריוילגיה)... ואז, אחרי שכל זה עובר, רק טיפ … המשך קריאת הפוסט צוקהרה לאחור