סוכת שלום

"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ." (דברים ט"ז יד')

איך נהיה שמחים?

נתקן את המחשבה (שמחה אותיות מחשבה): להיות בשביעות רצון מהמציאות, לחבק את המציאות כפי שהיא, בשלמותה (כשאנחנו שמחים אנחנו לא שמים לב לפגמים), זה תלוי במה אנחנו שמים בראש, כי המציאות היא סובייקטיבית! מה שיש לנו בראש זו המציאות שלנו.
שבעות רצון תהיה מתוך היכולת שלנו להודות על כל היש ומתוך התפילה:
תפילה – אותיות פתילה – מעלה מהגשמי לרוחני, מהחומר לרוח, מחבר מ הלב – להב – הבל (ממנו נברא העולם).

לחבק את המציאות  = להבין שאם יש קושי בחיים הוא לטובתנו, מה שבא בא מחמלה.
אברהם ראה שסיבת הסבל בעולם היא כי חיים על חיסרון: רוצה ואין לו. מרגיש שמגיע לו.. הכלי ריק ( = רצון שלא מתמלא, רצון ריק, פער בין רצוי למצוי).
להיות בשמחה – להניח למותרות, להודות על היש (העצבות היא היכן שנמצאות המותרות, היא הפער על "אין לי", "אהיה שמח כשיהיה לי").
לחתוך את המיותר! אברהם לימד את סוד הצמצום – לא רוצה מאף אחד שום דבר ואז אתה לא תלוי ואז מגיע הכל, כי אתה שמח.
סוכה היא חיבור בין אור לכלי! לאמא, לבינה.  בסוכתו, בתוך החיבוק שלו, מוגן ומקיף.

להתחבר עם הבורא, איך? 
בראשית י"ז: "א וַיְהִי אַבְרָם, בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי–הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים."
התהלך לפניי ("מה עליי לעשות עכשיו?") והיה תמים (אל תחקור אחר עתידות "מה יהיה", "מה איתי" לקבל מה שבא בשמחה!) 
צריך להגיע עירום ובתמימות, בלב נקי, לבורא, להיות משוחרר! מכאן צומחת השמחה.

חיבוק מהבורא:
לסוכה, הכרחי 2 פיאות ועוד קצת – שזה בדיוק כמו זרוע, וזו הזרוע הבורא שמחבקת אותנו.
"שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי".  שיר השירים      "תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" (סנהדרין קז ע"ב).
כשהשמאל שלו מתחת לראשי, ימינו יכולה לחבקני – משמעו כשאדם עושה התבוננות בעצמו, ביקורת עצמית של הפנימיות, כמה הוא רחוק מהדברים הנכונים, רואה כי מה שחשבתי שאני – אני לא, מפעיל ראייה ובקרה (זה השמאל, הדין, הביקורת הבונה, הגבורה) אז יכולה ימינו לחבקני, הימין הוא החסד, הימין מחבקת ועוטפת. 

נסח המים (שמחת בית השואבה).
האש של ההשתוקקות מביאה אותנו לבורא, ואז החיבוק ואז המים – זה התענוג, התאחדות איתו.
כל השמחה הזו מגיעה אל שמיני עצרת = אוצר ונעצר: כל האורות, האנרגיה והשמחה שיורדים כל שבעת ימים, נאצרים, נאספים, נאגרים. זהו חג האסיף (רוחני ופיזי). ונעצרים כל הדינים והאוייבים, כל יצר הרע והקליפות.

זורע צדקות מצמיח ישועות (ברכות סד ע"א): 
זריעה באדמה ב 10 ימי תשובה מראש השנה ליום כיפור, האדמה רועדת, הלב רועד, חורשים את האדמה/המציאות שלנו יותר קל לזרוע.
בין כסה לעשור – הכל מכוסה ואז מתגלה בסוכות, בצמיחה! בין כיפור לסוכות מתחילה הצמיחה, התחלה של הימים הטובים.

בכל יום מבקר בסוכה אושפיז (לפי הסדר שבעת ימים) סוכת שלום:
אברהם – חסד
יצחק – גבורה
יעקב – תפארת
משה – נצח
אהרון – הוד
יוסף – יסוד
דוד – מלכות

יציאה מהקבע לארעי משמעו שינוי הרגלים "של נעליך מעל רגליך" להשיל את כל מה שנועל אותנו מכל ההרגלים.
להיות בתנועה (לך לך מארצך = לך אליך, פנימה, והיה בתנועה, באירעיות)

יובל הכהן אשרוב (מומלץ להקשיב לשיעור המלא)

חג סוכות שמח, חג אסיף של שמחה וששון!
 :- )