Spem in Alium – Thomas Talis 15th senc.
בדר"כ מוסיקה מבוצעת מול קהל, יש במה, ומוסיקה מגיע מבמה, כשרצוי שמאחוריה יהיו מאחורי הקלעים שאוספים את הקול ומפזרים אותו למרחב קדימה, להיכן שנמצא קהל.
אנשים לפעמים שרו במערות בגלל האקוסטיקה. ביון גם הבינו את זה וכך התחילו לתכנן את התיאטרון ואת האמפי תיאטרון על גבעה/הר כדי "לאסוף" את הקול ולפזר אותו טוב אל המאזינים. בימינו גם למשנו להשתמש בחומרים שסופגים קול לוואי ומגבירים קול רצוי.
אז בדר"כ זה כך: יש קהל ויש במה מוגבהת ומעליה מבצעים את מוסיקה.
לא כך ביצירה הספציפית הזו. יצירה הזו היא יוצאת דופן מכל כך הרבה סיבות אבל אחת מהן, היא האופן בו היא בוצעה:
המקהלה זו לא עמדה כמקשה אחת כבדר"כ. המקהלה היתה מורכבת מ 8 קבוצות, כאשר בכל קבוצה יש 5 קולות (סופרן, מצו-סופרן, אלט, טנור, בס), הקבוצות היו מסודרות במעגל סביב לקהל שישב במרכז. כשמקשיבים לעומק היצירה, שומעים את הקולות באים מכל הכיוונים, 360° (קצת כמו סטריאו, סראונד). אם פעם היו מבצעים את זה היום, הייתי רוצה להיות נוכחת שם, במרכז.
בכיתה ד', היה לנו שיעור מקהלה כל יום רביעי לפנות בוקר (07:20). בתחילת שנה, המורה אספה את כולנו ורצתה לשמוע אותנו כדי לקבוע איזה קול אנחנו, שהיא תדע לסדר אותנו פיזית. זה היה שיעור חובה.. בשנים שלא הייתי בטוחה אם בכלל יש לי קול, פיזית. לא הייתי מדברת…. אבל תמיד אני קיבלתי לקרוא בטקסים, והמורים תמיד נתנו לי לקרוא בתורה, כולם אהבו כשקראתי, הייתי קוראת יפה ורהוט. העדפתי למות ולא לשיר לפניה, שהיא לא תשמע את הקול שלי, שאף אחד לא ישמע את קול שלי, התביישתי בי, וגם לא היה מישהו ראוי להשמיע לו דברים שמעטים מבינים. אבל זה בסוף קרה, לא הצלחתי להתחמק, והיא בסוף הקשיבה לקול שלי, וקבעה שזה קול ב' ואני שמעתי "סוג ב'", ואני תמיד הייתי א'. ונעלבתי מאוד, ועוד יותר לא רציתי להשמיע את עצמי. היו לנו כמה הופעות בביה"ס, ואני אי שם טובעת ונעלמת בין כולם, עושה תנועות עם שפתיים. חשבתי שיש לי קול מקולקל, שהוא לא טוב, כי הוא לא זוהר כמו סופרן או מצו סופרן, הוא נמוך ושקט.
לימים, למדתי שזה "אלט", וקול אלט הוא חיוני ומרכזי במקהלות, כי הוא דואג להרמוניה ולקצב :- ) הוא מחבר את כל הקולות.
אכן, באשר הייתי, דאגתי להרמוניה.
אני כבר לא סוג ב', אני מהסוג המנהיג… הקול שלי נוכח בנוכחות מלאה.
אני אוהבת את הקול שלי… זה – הכל שלי.
אני עדיין שרה רק לעצמי, ובנהיגה, והיחידי ששומע אותי, הוא האח הצעיר שלי.
אני לא חושבת שאני שרה יפה, אני כן קולטת את היחסים והמרווחים, אבל אני צריכה ליווי וללמוד את מיתרי הקול שלי. אני למשל לא יודעת לצעוק.. אני כן יודעת ללטף בקול ולהרדים, לעשות נעים, להוריד את התדר, ולהפוך אותו לנעים ורגוע. אני מוצאת שאנשים שונים נהנים כשאני מקריאה להם, ומבקשים זאת. משום מה זה תמיד היה כך, מרגע שהכרתי את האותיות ולמדתי לקרוא…
Deep Water Path: Public 