מזמן לא היה פה פוסט מוסיקלי, אני חושבת שהגיע הזמן.
הקלימבה, הוא מעין פסנתר אפריקאי, שהומצא בזימבבואה. תיבת התהודה יכולה להיות כמעט כל דבר החל מקליפת אגוז קוקוס ועד דלועים למיניהם. יש שם מספר (משתנה) של מעין קלידים ממתכת עליהם פורטים. יש משהו מאוד מיוחד בעיני בכלי נגינה שיבטיים, או מסורתיים, אתניים – יש בהם משהו פשוט ואותנטי. הפעם הראשונה והיחידה עד כה שנתקלתי בקלימבה (כשעוד לא ידעתי שבכלל יש לזה שם) היתה בבית של אמא של חברה שלי… לפני כמה שנים טובות. היה מזנון עץ נמוך ליד כורסת המזגן (זו הכורסא שקרובה יותר לחלון הנמוך עם האדנית פרחים אדומים שהיתה מלבלבת בכל אביב, הידועה כ-הכורסא שלי). בדר"כ אני לא נוגעת בחפצים שנמצאים על מזנון, בבתים של אנשים אחרים, במיוחד אם מדובר בסבתות, אבל היד שלי הלכה אל החפץ כמו מעצמה… כמו כלל לא היתה מחוברת אליי וככה בלי להבין מה אני עושה, יצא צליל, שרק גרם לי לחזור על הפעולה שוב ושוב ושוב ושוב ולשבת כך שעות, על כורסת המזגן שלי מול הפרחים האדומים שבאדנית שבחלון ולהפיק את הצלילים האלו עוד ועוד ועוד. אני יודעת שהיא אספה את הקלימבה הזו באחד ממסעותיה בעולם.
גם למורה שלי בבית היו כל מיני חפצי קול בבית שלה… החל משופר וכלה בענף של חרוב ענקי עם פירות יבשים בתוכו, שרישרש כמו קצה זנב של נחש. היה שם גם פיל נשיפה מעץ או אגוז כהה, מהמסע לפני האחרון שלה, במכסיקו, מעין שופר פיל… ואני מוצאת שגם לי, כלי קול, מביאים שמחה. אלו הפשוטים.. שאוספים אותם בכל מיני מסעות בעולם (עולם שאיני יודעת אם יתמזל מזלי לשוטט בו) כמו תיבת נגינה מיניאטורית, או משרוקית בצורת עז ופרה מיניאטוריים, מקרמיקה. כן, אני מהאנשים המוזרים האלו, שמחזיקים מקל גשם בתוך המשרד, למקרה שארצה גשם, גם אם בלי מים…
הנה כמה צלילים לא רגילים, מכלי נגינה לא רגילים, שאני מאוד אוהבת.
Chinese musical instrument full of faint sadness
Degung Gamelan by Ujang Suryana
ועוד משהו, מהקצה האחר של העולם
וכלי "קצת מוכר", בידי וירטואוז ברחוב… (כי המוסיקה הנפלאה ביותר.. נמצאת ברחוב ומפציעה בספונטניות)
Deep Water Path: Public 