שינוי, או מה היקום רוצה ממני, לעזאזל?

אז מה היקום רוצה מאיתנו?
מה אנחנו רוצים מיקום?
במילה אחת: הוויה. כן, יש דברים שהם ככה קצרים, אבל להסביר אותם – זו אורכה של הגלות. ממש כך, זו לא צורת דיבור/כתיבה, זו הגלות עצמה.

מהי גולה ומהי גאולה? זה כמעט אותו דבר, ההבדל הוא ב-א'… אלופו של עולם. בקצרה: הגולה זה לא בבית, הגאולה זה בבית. הרי מה כולנו רוצים באמת? מזה זה להיות בבית? מזה להיות בגאולה? להיות באהבה, בשמחה, בשלמות, בתענוג, בגן עדן. איפה כולנו נמצאים? על שלבים בדרך לשם. יש מאיתנו שיותר חלקים מהם בגן עדן ויש כאלו שיותר חלקים שלהם מכוסים קליפות, ורעשי שכל, והם מתעפרים בעפר הארץ. איך מגיעים מכאן (מהנוכחי) לשם? מתבוננים בעצמנו בעיקר, מתוך אהבה אמיתית ללא תנאי, וחמלה. רואים מנקודת מבט של האנוש (שלפעמים לא מבין, כואב, הולך אחר העדר וסובל) ומפתחים את נקודת המבט של הנשמה (לראות כי יש בורא לעולם, וכי כל הנעשה הוא טוב וכדי להייטיב, ובשפע). ככל שנאמץ יותר את נקודת מבטה של הנשמה (איך כל דבר שקורה לי בחיים, קורה לטובתי וכדי לעזור לי להתפתח), ייטב לנו ונהיה יותר זמן בעדן.

איך עושים שינוי? כל שינוי.. איך עושים אותו? שנים התבוננתי לעומק ולרוחב, ברגעי שינוי, ועדיין הייתי צריכה עזרה כדי לראות (גם כי "אין אדם רואה ניגעי עצמו"). נגיד יש מצב שאנחנו לא מרוצים ממנו, לא אוהבים אותו, דוחים אותו, נרתעים, פוסלים, מבקרים, הורגים. איך נשנה דברים? עד כה הדרך שהאנושות אימצה היה להלחם בדבר, אבל מאבק בדבר זה למעשה להנכיח אותו, לא פתרנו כלום. כדי לעשות שינוי באמת, צריך לצאת מתוך המשחק הזה, לצאת מחוץ למערכת של מאבק/מלחמה.
איך? מה יש שם מחוץ למערכת? בנייה. שכן הכל הכל תלוי היכן אני שמה את הלב שלי.. כן, את הלב שלי. אם אני שמה אותו במאבק, אני אהיה במאבק, אם אני שמה אותו בשלום בנייה וקבלה, שם הוא יהיה, והמציאות שלי תהיה בשלום ושלמות.
במקום להתנגד למשהו, אולי נבנה את הדבר שאנחנו רוצים שיהיה? נשקיע את האנרגיות שלנו במה שאנחנו כן רוצים, ונסיר את תשומת הלב שלנו והאנרגיות שלנו ממה שאנחנו לא רוצים יותר – זה ככה פשוט… . המציאות שלנו היא היכן שהלב שלנו נמצא והיכן שתשומת הלב שלנו נמצאת. הדבר הזה פועל בכל היקום על כל נושא ובכל דבר: אם אני רוצה להיות בריאה, אל לי להלחם במחלות – עליי להפסיק להכניס רעלים לגוף ולתת לו לעשות את שלו ולהשיב עצמו אל טיבעו. אם אני רוצה שלום, אל לי להלחם, אלא להשקיע בשיתופי פעולה ובנייה משותפת. אם החינוך בארץ לא מוצא חן בעיני, אבנה מקום אחר בו לומדים אחרת (מתוך חוויה למשל ולא מתוך שינון מיותר). בואו נלמד את הילדים שלנו להיות בני אדם ומלבד זה נאפשר להם להיות הם.. האדם הייחודי שהם, נעזור להם לזהור את עצמם. בואו נאהב את הגוף שלנו כפי שהוא ונפסיק להלחם בו ולרצות אותו אחרת ממה שהוא. נאהב אותו באמת בכך שנפסיק להזין אותו ברעלים ונתחיל להזין אותו במה שבאמת מזין (לא כל אוכל הוא תזונה).
זה פועל כך על הכל.. תנסו ותראו.
שינוי מבורך לכל מי שחפץ בו.