למה אנשים (זוגות) מתחברים ומתנתקים מהר מאוד בימינו? למה אנחנו לא מצליחים לשמור על הזוגיות שלנו? למה אנחנו כל הזמן בתוך סבל וחוטפים מכות? יש לכך הרבה סיבות שבחודשים האחרונים צפות לנו מול הפרצוף יותר ויותר כך שאי אפשר להתעלם יותר.
הסיבה העיקרית, היא כי אנחנו רוצים לעצמנו. הרצון לעצמי מחרב את הכל, כי הוא מושך הכל לעצמו, ולא מחלק, ולכן מתנהג כמו חור שחור בולעני. איך נתקן? בדרכו של אברהם אבינו, נבטל את הרצון לעצמי – נמיר אותו ברצון להשפיע, לתת. ברגע שתפישת העולם שלנו תהפוך מ- "מגיע לי" ל- "לא מגיע לי", כל המציאות שלנו תתחיל להשתנות כי הרי אין כלום בחוץ, הכל בתוך הראש והתודעה שלנו. מה שיש לי בפנים, משתקף ומתגלם בחוץ, אני אתקן בתוכי, ויתוקן גם בחוץ – זו הסיבה שאנשים חווים את המציאות בצורה כל כך שונה אחד מהאחר, זו גם הסיבה שלכל אחד יש דרך אחרת לריפוי, להתאחדות ולתיקון ולכן חשוב שנדע לקבל כל אדם באשר הוא וכל דרך באשר היא, ללא שיפוט וביקורת. כן חשוב שנוכיח אנשים שקרובים אלינו באם אינם הולכים בדרך הישר… (שיקוף, ללא ביקורת וממקום בונה ומכיל חמלה, מתוך אהבה ולא מותך רוע). אז אם לא מגיע לי ובכל זאת קיבלתי, הרי שאני בתדר של הודייה… ובא לציון גואל!
אם כל אדם יתקן את הפנימיות שלו, והיא תוכל להשתקף בחיצוניות ובמציאות שלו, כך המציאות של כולנו, כאנושות וכיקום, תשתנה ותתקן את עצמה. חשוב שנלמד להתבונן בדברים ולראות אותם כפי שהם מבלי להעביר עליהם ביקורת או שיפוט, אלא נכיל אותם. החשיכה שגוברת, גוברת כי גובר האור, ולכן כל מה שהיה מטוטא מתחת לשטיח, כעת יוצא לאור, כי הכל שואף לאור, כולנו שואפים שיראו אותנו ויקבלו אותנו כפי שאנחנו. כשמתבוננים מנקודת מבט של האנוש, רואים את כל החשיכה, את התוהו ואת הבוהו ואת התהום. כשמתבוננים מנקודת מבטה של הנשמה, רואים כי כל מה שבא, בא לטובה, ולא כדי להרע, כל מה שמתרחש, מתרחש כדי לעורר, להעיר ולהאיר, להראות לנו היכן עוד יש עבודה, היכן לשים את הלב שלנו, מה עוד דורש תיקון והתייחסות וריפוי (שהוא בעיקרו חמלה ואהבה ובמילים אלו: תשומת לב, לראות היכן לשים את הלב שלנו, איפה חסר מהלב, מהאהבה).
כדי לנקות את הביוב, יש להוציא את כל החרא החוצה (סליחה על הבוטות, אך זה בדיוק כך) ולכן לפעמים כשאנחנו מגיעים בדיוק לחלק הזה בתהליך, נראה כי כל העולם – חרא הוא, כי הוא מוצף, וברגעים האלו בדיוק חשוב לזכור כי זו רק תמונה אחת, מתוך התהליך כולו, וכי כדי לנקות ולהאיר, יש קודם להוציא ולשחרר. זה כמו להקיא מהגוף, או להשתעל, או לעשות אפצ'י.
למי שכן נמצא בתוך זוגיות, עליו להיות בטוח וסמוך על כך שהאדם שקיבל, הוא בדיוק האדם שנכון לרגע זה כדי לעזור לתקן את מה שעומד כרגע על הפרק ולא לפרק! הקשיים והכפתורים שלוחצים לנו עליהם, הם בדיוק אלו שזקוקים ליותר מתשומת ליבנו, זו הסיבה שנלחצים לנו כפתורים. תיקון הזוגיות, הוא כשאנחנו לא מקטרגים על בן הזוג שקיבלנו, ומכילים ומקבלים אותו כפי שהוא, ובודקים בעצמנו מה יש לתקן (אם אני כועסת עליו כי הוא כך וכך, עליי לבדוק איזה חלק בתוכי כועס על איזה חלק אחר, ולעשות את השלום בפנים, אח"כ הוא יתוקן גם בחוץ – ביחסים עם הבן זוג).
כשאנחנו נתקלים באדם/מצב שמעורר בנו רגשות לא נעימים, עלינו לחבק אותו (פיזית, או בעיני רוחנו, ממש מהלב) ולשלוח אליו אהבה ללא תנאי, שתרפא את מערכת היחסים בנינו. ככל שנעשה זאת שוב ושוב, האהבה הזו תתגבר (על הכביש, מול הרשויות, כשאנחנו מחפשים חניה, בבית הספר, במקומות העבודה ועם כל הדברים שאנחנו מתמודדים איתם).
יש להבין כי נבראנו עם הרצון לקבל. הרצון הזה הוא שמעורר אותנו לתנועה ולחיים, להנאה (התכלית לשמה נברא היקום), הרצון הזה בונה כלי, לקבל אור, וכשאנחנו ממלאים את הרצון הזה בצורה לא נכונה (שאינה ישרה), אור לא יכול לעבור ולמלא, או שהוא ממלא ריגעית וחולף ואז אנחנו צריכים עוד מהדבר ( = התמכרות) – אנחנו כלי ריק שמנסה למלא את עצמו אבל זה כמו מסננת, ככברה – הכל נשפך. כדי לבנות כלי שיכול להכיל את האור, עלינו להשתחרר מהחוסר (כי חוסר מושך עוד חוסר, כי דומה מושך דומה)… החוסר מונע מהתפישה ש"מגיע לי". אם אין בי רצון, לא חסר לי דבר, ואם לא חסר לי דבר, אני בתוך השפע, ואם אני בתוך השפע, עוד שפע מגיע (כי דומה מושך דומה).
מה לכל זה ולזוגיות ?
אנחנו ככ רוצים זוגיות שלמה ונכונה, אבל כשמגיע אדם לחיינו, אנחנו מתחילים עם הביקורת, וצפים לנגד ענינו ההבדלים או – שאנחנו מאוהבים עד שאין אנו רואים כלל את הצד השני או לא רואים בו פגמים, ואז העצמי שאנחנו – נעלם. אנחנו מצפים שהצד השני ישלים אותנו, יטפל בנו, יכיל אותנו, יראה אותנו אבל מה אנחנו מוכנים לעשות למען זה ? האם גם אנו יכולים לרפא את הצד השני? להכיל, לראות ולאפשר? ואיך נגיע לזוגיות השלמה אם בתוכנו עוד לא שלם? אם בתוכנו עוד יש מלחמות ומאבקים? צריך אדם קודם לדעת את עצמו, מי הוא, מאין בא ואח"כ, לאן פניו, לאן הוא הולך. קודם ישקיט שלום בעצמו, טרם יחפש זוגיות. אדם שלם בתוך עצמו, יוכל למשוך לחייו אדם שלם נוסף שעימו יוכל להתחבר, ואם החיבור הזה תכליתו ברצון של האגו, הרצון לעצמי – נדונה מערכת זו לכישלון. אם הרצון בחיבור בין שלם לשלם הוא הרצון להייטיב לאחר, הרי אנחנו מקיימים את תכלית הבריאה ומשווים צורה לבורא: טוב ומייטב, שופע ומשפיע שפע. כשנכנסים לזוגיות שכל הכוונות בה מושקעות ברצון להייטיב עם הצד השני, הרי שמערכת יחסים זו, תתקיים לאורך זמן, ככל שהדבר הזה יתקיים. אלו חיבורים של אור… שלא דורסים אחד את השני ולא מזינים מחלות אחד של השני (ריגשיות בעיקר), זו מערכת יחסים שיש בה כבוד ומרחב, שותפות, רצון להייטיב, ואהבה שנובעת מתוך החסד, שאינה באה בדין ולכן זו אהבה של נתינה.
שליטה לא יכולה להתקיים במקומות כאלו… כי היא דורסת, כי היא לא רואה את האחר, אלא את עצמו בלבד, והרצון לקבל לעצמי ע"ח האחר – זה גזל, זו לקיחה בכח – זה להנציח מצבים ריגשיים שוב ושוב ושוב מבלי לרפא אותם. זה כמו להעלות גרא… כמו פרות – זה לתת לחלקים הבהמתיים שלנו לשלוט בנו במקום שנהיה אנחנו הרוכב על הסוס/החמור (רוכב על היצרים, על חלקי הנפש הבהמית שבנו: חמור-חומר). אנשים לא רואים את זה, פשוט מסרבים לראות, עד שיתעוררו מתוך הסבל – לפעמים צריך לברך על הסבל.. כי הוא מוביל אותנו לשיעורים חשובים מאוד.
האהבה הזוגית הזו, השלמה, היא אהבה שדומה במהותה לאהבת ילד. היא לא תלויה בדבר, וכולה נתינה. כששני בני זוג חווים כזו אהבה בתוכם, כך יצא גם הפרי, היילוד, ויוכל לגדול ולהתפתח בתוך האהבה הזו בצורה בריאה, מתוך שמקשיבים לו, מכילים אותו, ומלמדים אותו להתמודד עם החוויה האנושית, עם רגשות, מלמדים אותו להכיל ולהתבונן. לכן גם החינוך שלנו צריך להשתנות… הלימוד צריך להיות אחר: ללמוד להיות אדם. מעבר לכך שכל אדם יבחר את תחומי העיניין שלו וילמד להביע את עצמו, לבוא לידי ביטוי, להביא את הייחודיות שלו לעולם שכולם יהנו ממנו וממה שיש בו/לו לתת לעולם.
* * *
זה הדברים אלו, וגם להיות בשמחה, כי כשאני בשמחה, אני בשלמות, שום דבר לא מפריע לי כי אני שמחה, ומלאה בשמחה הזו ואף מחלקת אותה לאחרים, כי נשפך.. השמחה היא המצב השלם בשלמות ובשלום. כשתדר של אהבה שורר מסביבנו, אנו בונים מרחבים של אור, מקומות של התפתחות וגדילה. יש להיזהר מהבורות (בכל הניקודים), יש להיזהר ממקומות של חולשה, מההתמכרויות שלנו. אם נפעל לבד, זה כבר לא יעבוד – אולי עבד פעם, היום כבר לא, כעת עלינו ללמוד לעבוד ביחד, להבין ולהרגיש איך הכל מחובר לכל, איך הכל משפיע על הכל, ואיך כולנו ערבים זה לזה (כי כשאני שמה מסיכה, אני מגינה על הסביבה שלי מפני החיידקים שלי – למשל, שיעור מהזמן הנוכחי. כי כשאני נותנת יד למישהו, הלב שלו ירגיש, והוא מחר יוכל לתת יד בעצמו למישהו אחר, וכך כולם יהיו בנתינה כל הזמן.. ככה רשתות מחזיקות את עצמן, ולכן הן הדבר הכי חזק ביקום.. רשתות… כולם מחזיקים כל אחד).
Deep Water Path: Public 