שימחה

מצווה להיות בשמחה / שיעור, יובל הכהן אשרוב

לעשות את הדברים מתוך שמחה ולא מתוך עצבות (כי בעצבות אין תנועה, זה מושך נזק) כי כך ראוי להיות לפני מלך,
השמחה היא מראה של שלמות (נכון ושלם).
סימן של ברכה >> שיש לו תולדות, פיריון (מהעשייה שלו, יש גלים של טוב), יש המשכיות, יש פירות.
כשעושים נכון, יש ברכה בדברים, גם אם יש בהם יגיעה. וכשעושים מתוך שמחה (שאחרת, זה ריק). המעשה שנעשה משמחה, עושה כלי שלם שגם מושך אור, כי לעשות מעשה בלי שמחה, עושה כלי אבל לא ימשך אליו אור.

עצבות מושכת כלי ריק, שמושך דברים לא טובים.
שנהיה מחוברים לאור כל הזמן, עלינו להיות בשמחה רוב הזמן.
ההפך של שמחה – מחשבה והוללות (זה מרוקן את הכלי משפע)
דיכאון = דך און, כוחות הנפש יורדים (חי מת, שיתוק, סגירות, עצבות).
מותרות הם החבלות – מיותר, יש יותר מידי. תאוות – הם שעושים בנו מחלות.
יותר מידי אכילה, יותר מידי מיניות – אלו גירויים חולפים שמשאירים את הכלי ריק אח"כ.

כשאין תענוג פנימי אמיתי בנפש, אנחנו מחפשים תחליפים (אכילה ריגשית, נחמה, חיפוש אחר חמלה!). הוללות וריגוש זה תחליף רע לשמחה, כי הוא חולף.
מהות הכלי, רצון לקבל. אם הכלי מתוקן, יש לו יכולת להתחבר לאור ולהיות בשמחה תמיד (הופכים את הרצון לקבל, לרצון להשפיע, לא לקבל לעצמו אלא אלטרואיזם – השוואת הצורה).
שמחה = גילוי הנפש (נפש אלוקית). הרגשה פנימית ממקור לא מוסבר.
נפש שאינה תחת קליפות (נפש בהמית, ארצית, מושכת למטה).  שאינה פורקן… מגירוי חולף (התרוקנות).

שמחה היא מלאה, לא מרוקנת.
מקור השמחה, בורא עולם, אור אינסוף, מקור שפע והאהבה ללא תנאי.
בידור = לפזר, מפזר את הנפש. זה גירוי חולף שנעלם, זה מחליש את יכולת שמחה שלנו, מרוקן את הנפש מכח.

כנ"ל קפה, ואלכוהול, וג'אנק פוד ועישונים – הכל רעלים שמרוקנים אותנו. כשלא יודעים איך לייצר את דבר האמיתי, משתמשים בתחליפים, אבל זה מביא לנמוך. אלו גירויים שהורסים אותנו לאורך זמן ועושים נזקים. מייצרים גירויים קיצוניים (בסרטים בזוועות, ואימה) כי אנחנו מתקהים, גירויים שעבדו ועוררו אותנו פעם כבר לא מעוררים היום.

ככל שיש יותר > יותר עצובים יותר מתאבדים
ככל שיש פחות >> יותר שמחים

בגוף: בריאות היא מצב טיבעי, לא להפריע, לא להכניס רעלים.
בנפש: מידות רעות, לתקן. פסולת שמעמיסה על הנפש. הרגש שלילי ומחשבות מקולקלות.
הרגש שלילי נובע ממחשבות שליליות. בשורש הכל זה גאווה, תפיסת עולם של "מגיע לי" (בדיוק כפי שאני רוצה). לכן שמחה=מחשבה, תלוי במחשבת השכל. צריך לסדר את עולם הפנימי של המחשבה. ללכת לזיכרונות שמייצרים לנו תפיסות עולם לא נכונות ומחשבות מעוותות על המציאות. התורה מיישרת את המח.

תיקון הרצון (הכתר). 
רצון מוליד צורך, וצורך מוליד מחשבה איך להשיג את זה. רצון לקבל משהו.
מקור הסבל – חוסר. ריקנות. זה מושך את כל הרע…. גניבה, קינאה, מלחמה.
כל עוד הכלים ריקים, יהיה סבל.
למדנו מאברהם אבינו, שהתנועה הראשונה שצריך לעשות בשלמות ונכון – להפסיק לרצות ואז אין צורך, ואז אין חוסר ואז אין סבל.
שבירת הפסלים = שבירת תבניות מחשבה מקולקלות. לא ללכת אחרי העדר (לא להיות מוזן מתקשורת שמפמפמת לנו 24/7). כולם סובלים כי הם רוצים דברים שאינם צריכים. אברהם אבינו ביטל את התלות שלו באחרים, לא רוצה כלום מאף אחד ולא לרצות שום דבר חיצוני – משחרר את הנפש מכלא שלה.
כל עוד אדם מרגיש שמגיע לו (אפילו מבורא) – בלב, השמחה לא תהיה שם. היא נובעת משלמות פנימית. לא מגיע לי כלום אבל אם קיבלתי, אני בהכרת תודה על מה שקיבלתי ואז אני בשפע, בשמחה.
עיקר השמחה – בהכרת תודה. להיות תלוי רק בבורא. הכל בא ממנו.

רצון, תענוג, אמונה (מקשר, יש בורא לעולם, והוא טוב ומיטיב, וכל שקורה לי זה ממנו אז אף אחד לא יכול להרע לי). לצאת מגבולות המחשבה שלנו ולהיות באמונה. יש אינסוף אפשרויות להתרחש ביקום. שיחרור גבולות מזויפים. תורה אלו צינורות שמחברות אותנו. ללמוד ולחיות לפי התורה, כשאתה הולך בדרך.. בשוכבך ובקומך.
"לך לך.." – ללכת לעצמך פנימה. לא להסתכל בחוץ, לעשות תיקון של הנפש.
חיבור נכון מביא הנאה והנאה זה שמחה. האדם הוא חצי, הבורא משלים. חיבור בין גבר לאישה. חיבור עם חברים, קשר (זה גם מה שמוציא מהדיכאון). לקיים חיבור נכון.
כשהמערכת עובדת כמו שצריך, בצורה נכונה, יש זרימה, יש שמחה.
להפוך את הרצון לקבל לעצמי, לרצון להשפיע.