בפיזיות, כשנותנים לנו משהו אנחנו מקבלים אותו (כי רוב הזמן הכלי שלנו ריק). ברוחניות, ניתן לנו השפע כל הזמן, אבל לא כל הזמן אנחנו בקבלה (קבלה! סוד), כי לא כל הזמן הכלי שלנו מלא וקבלה רוחנית יכולה להתרחש כשהכלי מלא, ואז יש ברכה ב-שפע. כך יוצא כי זמן הנתינה לא תמיד חופף לזמן הקבלה.
במעמד הר סיני, ניתנה לנו התורה. משה ריכז את העם בתחתית ההר (הר = הירהורים בתחתית, שקט במיינד, להבדיל מגוג ומגוג = מאבק הגיגים, בתוך הראש) ונאמר כי קבלת התורה נכפתה על עם ישראל "הר כגיגית": אם לא תקבלו, תקברו (תחת ההר).
בימי אחשוורוש, קיבלו מרצון (מסכת שבת פ"ח).
אז מה קרה ?
מ"לא לשמה בא לשמה".
במעמד הר סיני, עשו, שמעו וראו – בדגש על הראייה: פנים אל פנים (למרות שבפועל שמעו את הקולות, 2 דיברות ויצאה נשמתם והחזירוה, וביקשו ממשה שיתווך את ההמשך – אבל עצם ההכרה של האלוהים פנים אל פנים ושהוא זה שמדבר עם משה, היתה החשובה: "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" יש בורא לעולם). קיבלו את התורה בכפייה (בכפוף ל…, לאו דווקא בהכרח), כאילו היו בדרגת מלאכים, ומלאכים אין להם בחירה חופשית, הם מקבלים! יורד מעליונים לתחתונים.
אח"כ ירדו הדורות… ואז היה הסתר פנים "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים ל"א יח), מרדכי ואסתר! כל הניסים היו מוסתרים, כל השתלשלות העיניינים מהראייה הראשונה (איך הסתכלו) עד למקום אליו הגיעו (למשל מאבל ליום טוב), כל זה היה נסתר מהעין בניגוד לקריעת ים סוף – שם כל הניסים היו גלויים (ועדיין יש פתח למי שמתעקש לא לראות, שיגיד כי זה טיבעו של הטבע – והרי הבורא ברא את טיבעו של הטבע והוא שיכול לשנותו ולנו זה ישאר למראית עין טיבעו של הטבע – אם לא נבקש בליבנו לראות).מתוך המדרגה הנמוכה, באה מדרגה גבוהה: לקבל את התורה מרצון, ובכך להעלות מהתחתונים לעליונים.
גם לוחות הברית: הראשונים ירדו מלמעלה למטה, והשניים, באו מלמטה עד שהיו מתחברים עם העליונים.
וכך הוא השלם.
Deep Water Path: Public 