ספרנו הערב: 48.
הספירה לשבוע זה: מלכות (דויד המלך ורחל), איבר הרבייה הנשי.
השפע האלוהי, פריון, שכינה, כל הספירות כללות בה ונוצקות לתוכה, מנהיגות, השפעה, שייכות.
יסוד שבמלכות.
ההתקשרות שבהנהגה. ככל שהחיבור עם אנשים יותר עמוק, כן היכולת שלנו להשפיע עליהם ולעזור להם לעשות שלום בינם לבינם, ולרפא.
הנהגה, היא היכולת להקשיב (ולדבר) לכל הקולות הפנימיים ולדעת להוביל אותם ביחד ובשלום, כמו משה שהנהיג את העם. ההתבוננות מאפשרת לנו להתבונן על הכל מבפנים ומבחוץ (עם רווח) בו זמנית. אנחנו מאוד מחוברים וקשורים לכל הפנים שבנו, לפעמים התקשרות לא בריאה גם ולכן צריך את ההתבוננות הזו שהיא קצת מבחוץ גם. לכן אנשים משקפים לנו אותנו (וככל שנשקף טוב אחד לשני ואת הייחודיות שיש בכל אחד מאיתנו, כך הטוב יגבר בכולנו ומהותנו תוכל להתקיים). להיות קשוב לפנימיות מתוך התבוננות, זה להיות יכול להכיל, לתת מקום וביטוי לכל, לענות ולהרגיע, לחזק ולהייטיב לכל חלק בנו שזקוק לכך (או להרגיע ולהנמיך, או לרסן ולעצור וכו'). כשאנחנו מאפשרים לרגש לעלות, אנחנו למעשה מוליכים אותו מהחשיכה לאור, מאפשרים לו את תשומת הלב שלנו, ובכך משחררים אותו לחופשי. זו למעשה העבודה הפנימית העיקרית של כל הספירה הזו. אנחנו לומדים להגיע עד היסודות של כל הרבדים/המידות/היצרים/האוטומטים, מתבוננים בהתקשרות שלנו אליהם, ואז מעלים אותם לאור בכדי לשחררם, כדי להגיע להנהגה הזו ולנווט את המערכת כולה, בשלום ושלימות. לנווט את החומריות שיש בנו – מעלה, לרבדים הגבוהים יותר כך שהחומריות תשרת אותם ולא ההפך. אם יהיה ההפך, אז החומריות שולטת בנו ואנחנו עבדים לה – זו מצריים (אם התאווה שלי לכבוד והערכה, אני אהיה עבד של "להיות בסדר כדי שיעריכו, יאהבו ויקבלו אותי" וזה יהיה מה שמפעיל אותי בכל דבר שאני עושה. אהיה שבויה בתוך הלולאה הזו).
חייב אדם להיות מסוגל להנהיג את עצמו, כדי שיוכל להיות בקבלה של השפע האינסופי (שיחרור מהחומר).
מה הבעיה עם חומריות ?
חו(מ)ר=רוח, כשאני עסוקה בחומריות, נעים לי בה אבל היא נגמרת לי כל הזמן ואני רוצה וצריכה עוד ממנה כי אני רוצה עוד פעם להרגיש טוב בתוך עצמי (כמו סם ממש, או כמו חוויית קניות: מלמדים אותנו שלקנות זה כיף, נכון וצריך, אולי לרגע אחד אנחנו חווים את ההנאה מכך, וזה נגמר ונעלם אח"כ), לכן יש שם חור שחור, זליגה של דברים שהולכים ונעלמים ולמעשה אנחנו במצב של חוסר תמידי. להרבות ברוח, זה למעשה לצמצם את החומר.. והרוח (כמה מפתיע), מזינה עצמה כל העת – למעשה – זה הדבר היחידי שבאמת ממלא. ספירת העומר מאפשרת לנו להעלות את החומריות לרוחניות, תהליך שיש לו 50 מעלות, שערים, מדרגות שאנחנו עולים בהם, עד שער ה-נ', ה-50 הוא זמן מתן תורה, שבועות (המלכות שבמלכות).
שאלות מנחות:
"בחן את מידת ההתקשרות שבמנהיגותך. עצמאות בריאה אינה מונעת ממך להתקשר לאדם אחר. אדרבא, בטחון עצמי מאפשר לך לכבד את עצמאותו של השני ולהתקשר אליו בסופו של דבר. קשר זה יחזק את מנהיגותך. האם מנהיגותי מונעת ממני להתקשר? אם כן, האם הסיבה נעוצה במצב של חוסר בטחון פנימי אליו אין אני מודע? האם אני מכיר בעובדה שפחד מהתקשרות משקף חוסר בטחון עצמי? האם אני משוחח עם האדם אליו אני מקושר בעניין החשש שבי שמא הקשר ביננו יפגע בגבולות הפרטיות שלי?
האתגר היומי: ממש את מנהיגותך בכך שתחזק את הקשר עם אדם קרוב." (כאן)
קצת מהתשובות/מחשבות שלי:
לפני שנתיים, כתבתי על טיול מהעבודה שהיה ביום חם מאוד של ממש להתעלף, אבל היה לי כיף, וכי הייתי ערה לכך שלא הייתי נפרדת כהרגלי אלא הייתי ביחד עם כולם, וגם מבקשת יד כשהייתי צריכה עזרה. הייתי גאה בי על כך. בהליכה מאומצת נתתי את המים האחרונים שלי למישהו שהיה צריך אותם. אפילו התחילו איתי באותו יום.. וכרגיל, הנהגתי את כל האוטובוס שהייתי בו, כרגיל.. (באמת אסור לתת לי מיקרופון בנסיעות כאלו.. זה מסוכן. בכלל אני לא יודעת מאין יש לי אומץ לדבר במיקרופון באוטובוס לכולם. זה נורא מביך אותי, אני חננה ביישנית נורא לכן אין לי מושג איך זה קרה. מעניין אם פעם יתנו לי לקריין טיסה :- ))) זה יכול להיות משעשע: "ענן לבן וזרחני לימינם, פסגות הרים מושלגות משמאל, ואנו טסים בזמן אל עבר הזריחה, נגיע אתמול בעוד 5 שעות, אנא היו רגועים ושימרו על ניקיון בשירותים"). ממשחקי החשיבה מעץ שהיו שם, למדתי על עצמי שאם אני לא מיד מצליחה (או אחרי 10 דקות נגיד) אני מתייאשת ומוותרת מהר. אבל אם הידיים שלי המשיכו להתעסק ודעתי היתה מוסחת, אז הגוף שלי יודע לפתור! זה היה הזוי ממש. אסור לי לתת לשכל שלי להתערב בכלום, הוא לא מבין שום דבר. אה וגם קראתי את מגילת רות בדרך ובדיוק הופיעו שעורים בשדה!
לפני שנה, כתבתי על כך שחזרתי לעצמי לאחר אירועי אותו בחור של אותה שנה. היה שיעור חשוב על כמה זה משמעותי הצדדים בך שמראים לך (יש צדדים שקשה לנו לראות אבל חשוב שנראה כדי שנוכל לרפא, ויש הצדדים היפים שגם אותם חשוב לראות, במיוחד עבור מי שמסתיר מעצמו את עצמו… "דע את עצמך… ". לתמוך בחלש ולחזק את החזק).
כתבתי על ערב מקסים על גג ביניין שהיה לי עם חברה טובה, היה נעים בחוץ ואפילו אכלתי תות עץ מהעץ תות, הרוח ליטפה את כל כולי כמו שאני אוהבת, ושטפתי את הידיים במי מעיין קרירים ומבריאים, ומחיים, חתולה הלכה אחריי לאורך כברת דרך, והסנפתי ענף רוזמרין צעיר וחיוני.
גם למדתי דברים חשובים על האכילה שלי. הגרון שלי עדיין חרוך, אני מדברת לא מעט, אנשים מדברים איתי לא מעט.
חבר טוב שלי מהעבודה סיפר לי משהו, כשהתבכיינתי שהספירה הולכת להיגמר לי… הוא הסביר לי שזה האופי של הזמן. הוא כל הזמן מתקדם, ויש בתוכו מחזוריות. כתוב "בֶּראשית…" ולא בַּראשית… מאחר ויש יותר מהתחלה אחת.. זו לא התחלה ספציפית אחת. העולם מתגלגל כל הזמן, אנחנו מתגלגלים כל הזמן, והזמן בעצמו מתגלגל – אלו גם היו ההבנות. אולי, הוא אומר, מה שאלוהים ברא, הוא את הזמן עצמו. את מערכת הזמן ומערכת ההתפתחות שנמצאת בתוכו. את המחזוריות הספיראלית. הלב שלי היה כל כך מחובר אליו תמיד, אבל במיוחד כשהוא מסביר לי דברים כאלו. כ"כ חיבקתי אותו בתוכי.
גם זה היה לימוד של אותה שנה: אמור עידון המידות ולא תיקון המידות, זה גן העדן – הכל הכל צריך להיות עדין.. כל הגסות צריכה להיעלם. איתי עושים הכל בעדינות.. הגסות מסלקת אותי ואינני. העדינות מביאה אותי להיות בנוכחות עילאה – זו העוצמה עבורי.
השנה, נוזלים לי מים מהעיניים שוב. הלוואי שהיית פה, לידי ובתוכי תמיד. מחבק מלפנים ומאחור. מלטף לי את הראש ואומר לי שזה בסדר גם להיות עצובים (החסידות לא תסכים איתך) ולתת לדברים לעלות ולצאת, ושככה אופיו של הרגש, יש לו גלים, ומי כמוך מכיר את הגלים כולם, את אופיים, ואיך להיות בהם או איך לעבור אותם. כן, זה מה שהיית אומר לי, אם היית לידי עכשיו. היית עושה לי מקום רחב בתוכך כי אתה יודע איך להתמודד עם הגלים שלי, גם גלי האור, כשהאור בוחר להיות גל. המהות שלך יודעת איך להיות הארקה עבורי כפי שהמהות שלי יודעת להיות הדברים שאתה משלים לך ממני. יש פנים כל כך רבות לאהבה… את המפתח הרחב ביותר מצאתי איתנו. אפילו השיער שלי, שמתולתל, החליט להסתדר כמו גל שהתיישב על מרבית המצח ואז מתעלה מעל לאוזן הימנית ומתגלגל אל תוך התלתלים התלויים. גל כזה, שמבלי לחשוב, היד שלך היתה גולשת עליו ועוטפת אותי פנימה אליך. יצאתי היום, וזה היה לי מאוד מוזר אחרי חודשיים וחצי. העיניים לא מורגלות להסתכל רחוק, וגם יכולת ההבחנה בתנועה, קצת יותר איטית מהאינסטינקטים הרגילים שלי, לא שכחתי איך לנהוג, אבל כן קצת שכחתי את המרחב – הצטרכתי לחזור הביתה ולהתכסות ולהצטמצם. נרדמתי על הרצפה הערב, שינה מתוקה כזו, הטלפון העיר אותי, חברה.. העיניים שלי קראו מה כתוב על הצג, אבל לא זיהיתי בראש לדעת מי היא.. גם אחרי שהיא דיברה ועניתי לה (אין לי מושג מה עניתי, לא כל כך הייתי בתוכי). בכלל לא קלטתי שאני בתוך העולם, הייתי במקום אחר… המעבר לא היה מסודר, היא שמעה את אותי, שבעבר האחר, את הקול של המהות, וחיבקה אותי בקולה והרעיפה אהבה והניחה לי לחזור לעצמי. זה היה נורא מוזר – הכל נורא מוזר… כל ישותי לא מפסיקה להודות, כבר מעל ל 24 שעות. משהו בי נקשר, עמוק. תהיה. ההוויה שלי קוראת לך כל הזמן – להיות, אינך שומע זאת? תבוא לפניי, ותגיד לי: הינני. הינני, הינני… הינני (עוד לא הבנת שאני שם, גם כשאתה נעלם?).
ההיפוך/השלם.
היסוד שבמלכות – ההתקשרות העמוקה שבהנהגה. כשמצליחים להראות לאדם אחר את הטוב והמהות שהוא, ומחברים אותו יותר טוב לעצמו ועוזרים לו לעשות שלום בינו לבינו, כך גם ההתקשרות בנינו מעמיקה.
המלכות שביסוד – ההנהגה שבהתקשרות עמוקה. ככל שהקשרים שאנחנו מנהלים יותר עמוקים, כן יכולה להתקיים בהם הנהגה, או במילים אחרות – יכולת השפעה.
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה. פוסט הקדמה כאן.
Deep Water Path: Public 