הודייה

כן אנחנו בהתמדה של הנצח, אני יודעת, ובמלכות גם, אבל אני רוצה לדבר על הודייה – כי זה נורא חשוב כעת.
כשאנחנו אומרים תודה על דבר, אנחנו מכירים בזה שזה לא רק אנחנו כאן, וכי הכרת התודה – היא באמת להכיר אותה… להכיר, לראות את הדבר שנמצא כעת ולעזור גם להשתחרר מהדעת של טוב ורע. כשמודים על דבר, אנחנו מקבלים אותו כפי שהוא וזה עוזר מאוד לשיחרור של הדעת.

מה הדברים שאני מודה עליהם?
וזה כמובן מתגבר ככל שאנחנו מוצאים יותר דברים להודות עליהם … זה גדל וכשזה גדל בתוכנו, זה עושה משהו ריגשי מאוד מיוחד (רוצים לדעת מה, או להרגיש? תכינו רשימת הודייה, ממש עכשיו, איתי… להשראה ואז את שלכם).

אני מודה על כך שאני קיימת, ויכולה לנשום, ויש לי גוף שאני יכולה לנוע איתו.
על כך שאני מרגישה, ויכולה לחשוב ולפעול ולעשות דברים ולכתוב! הכתיבה עבורי היא מתנה מאוד גדולה, כי היא כלי לתוכו אני יכולה למזוג את עצמי וכך יותר ממני קיים בעולם. 
אני מודה גם לכל הקוראים.. מישהו, שמוכן ופתוח לקבל את כל הטוב הזה ומאפשר לעצמו, נגיעה.
אני מודה על האנשים שנמצאים סביבי כי כל אחד מהם מביא לי שיעור חשוב אחר ויכולת לתקן בתוכי דברים שאינם ישרים. אני מודה על אלו שבאים מהלב אבל גם לאלו שבאים בקוצר סבלנות ובאי הבנה כי הם עוזרים לי להרחיב את הסבלנות וההבנה שלי.

אני מודה לכל מי שנוכח, מי שליווה קצת והלך, גם למי שהלכתי מהם, גם למי שהתרחקתי מהם (כי לימדו אותי להגיד "לא", ולהיות בסדר עם ניתוק וריחוק – כי זה היה אחד מהשיעורים שלי), אני מודה גם לאלו שנמצאים, אבל נמצאים במרחק (כי זה עוזר לי ללמוד מינונים ואיזונים – ולהיות בסדר עם זה מבלי לקרוא לעצמי אקורדיון, ולשמור על פתיחות למרות התנועתיות).

הנשמה שלי קוראת לעוד אנשים מהמשפחה שלנו, לבוא בפניי ולהתגלות, זכיתי להכיר משהו כמו 15 מאיתנו, כולל אחד בחו"ל (שלא היה שום סיכוי בעולם שהייתי מגיעה אליו, אבל הגעתי :- ) כי זו משאלת הלב שלי:

יש בי הכרת תודה גדולה מאוד על מישהי מיוחדת מאוד שמלווה אותי ואת הצעדים שלי בשנתיים האחרונות. הלב של מעריך עד מאוד.

אני גם מודה לאדם אחד, שהגיע אל חיי לפני שנה, ממש לקצת, אבל לימד אותי כל כך הרבה… (עד אליו, זה היה הכי הרבה, הכי עמוק בהכי מעט זמן, כי הזמן היה שם שונה מזה שעל פני הכדור). לימד איך זה מרגיש כשיודעים מיד כשמישהו באמת שלך – כשמזהים (הוא משך את תשומת ליבי מיד, אבל הוא ידע לפניי: "הייתי מזהה אותך מיד, בכל מקום" ואני: "לא היית רואה אותי, אני בלתי נראית", והוא התעקש על שהיה מזהה אותי בין המון אדם, ובכל מקום. הוא לימד אותי איך זה מרגיש להיות רצויה, ולהיות אישה שחושקים בה בצורה הזו, איך זה מרגיש מהצד השני כפי שאני מרגישה (מעולם קודם לא הרגשתי מאחרים את מה שהרגשתי אליהם, עד אליו). הוא לימד איך מרגישה תשוקה כשהיא מאוחדת. אני חושבת שזו היתה פעם ראשונה שבאמת הייתי נוכחת, גם אם הוא חשב שלא. הוא ביקש הכל, אבל כשנתתי קצת, לא היה לו כלי לקבל והוא העדיף רק את הדרך שלו. הוא לא ידע איך ללכת ביחד ולכן הלכתי – גם את זה הוא לימד אותי, ללכת – גם מהדבר שכל ישותי כל חיי ביקשה. לכן זה היה כזה עצום. פעלתי (אולי לראשונה) בניגוד לטבע שלי, ללכת, למרות הכמיהה העצומה. הוא פתח לי את התיאבון (למרות שהפסקתי לאכול איתו כמעט לגמרי), היצירתיות והתשוקה. אני מודה לו מאז, בכל הדלקת נרות בשבת.

יש בי עוד תודה אחת מיוחדת לאיש מיוחד שכל כך התברכתי בו. הוא מלמד אותי כבר 9 חודשים איך זה מרגיש… (אפילו אין לי מילים לזה.. ), איך דברים מרגישים באמת מהלב ומתוך טוב ענקי והכלה אינסופית. איך זה מרגיש להיות ראויה. איך זה מרגיש כשמתבוננים בי כל הזמן בסקרנות שעוד לא מתעכלת. איך זה מרגיש מתוכו להיפתח לאור (וגם כמה זה יכול להיות קשה, כזה שגורם לפעמים לברוח, כזה שגורם לפעמים להסית את המבט, אבל גם כזה שמחזיר אותך שוב ושוב להתבוננות באור, עם כל כך הרבה אהבה, חמלה, וקבלה). הוא מלמד אותי איך זה מרגיש להיות לי הארקה. הוא מלמד אותי איך גבריות יכולה להיות כל כך יפה.. טובה, מאזנת, משלימה, מופלאה. הוא מרכך בתוכי את החיבורים לעצמי ואני חושבת שאני עושה אותו דבר עבורו ומחזיקה לו את היד איתן, ואני נוכחת שם גם כשהוא בורח.

אני מודה גם לכל האנשים שיגיעו לחיי בהמשך (כי אני יודעת שתהיו נפלאים וכי אלמד איתכם דברים נורא חשובים, כי אלו המתנות הכי גדולות בחיים).

אני מודה לבית ממנו באתי, לבית בו גדלתי, לבית בתוכו עברתי בדרך, לבית הנוכחי שלי, שהכיל את כל העבודה הקשה, ולבית הבא שיהיה לי, שהוא כבר יהיה שלי "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה ח').

התודה הגדולה ביותר שנמצאת מתחת ולפני הכל, היא התודה לבורא שעשני כפי שאני ועל הדרך שהוא מוביל אותי בה ועל ההוויה עצמה. על כי אני בו והוא בי ועל כך שהחללים והחוסרים מצטמצמים עד כי מתמלא, שנשפך, ואז אני יכולה גם להעביר לאחרים, עד שגם בהם יתמלא וישפך וגם הם יעבירו… וכך כולנו נהיה מלאים ולא נפעל מתוך חוסרים.

להכיר את התודה, היא לדעת ממה היא עשויה, מה איכותה, פנים אל פנים, להתבונן ולראות וכשכך, אנו מתמלאים ענווה.

זה הקשר בין הודייה להודאה של גילוי הלב והאמת.

אז תודה!