מלכות.

אז המלכות, מכילה בתוכה את הספירות שנאספו בכל שבוע.

מעבר לכך, היא עליונה ותחתונה בו זמנית:
היא מקבלת מהכתר: חכמה (אבא) ומהבינה (אמא).
החכמה זה ידע נרכש, יכולת לקלוט מידע בחושים וכו,
הבינה זה תהליך עיבוד המידע, הסקת מסקנות, להבין דבר מתוך דבר.

מהכיוון השני, היא אוספת אל תוכה את כל עבודת המידות שנעשתה עד כה ומעלה אותן למעלה,
וגם מורידה אותם לארץ, לגשמיות ולידי מימוש, כלומר מהנפש אל הגוף הפיזי.

משמעות המלכות היא קבלת עול שמיים.

את הקטע הזה כתבתי לפני שנתיים. הוא עדיין בתוקף וכמעט שלא ערכתי אותו:

מלך, הוא אדם שהלך בעצמו בדרך, כשהוא מכיר בצלילות טהורה את הפנימיות והחיצוניות. הוא אדם מורם מעם, שאפשר ללמוד ממנו, לקבל ממנו כח והשראה, אדם שמשמש לנו כמודל, כמגדלור מואר ומאיר באהבה. אדם שלא מניח לאספסוף הפנימי החייתי והבהמי לשלוט בו – לכן הוא יכול למלוך. הוא מכיר את כל הקולות מבפנים, מסוגל להכיל את כולם בשלום, בשלמות, הוא מסוגל לראות מנקודות מבט של כל הקולות. לכן הוא יכול גם להנהיג. הוא נותן מקום, איפשוּר. מלך לא עושה לעצמו הנחות. הוא יודע את דרכו של עבד הבורא, הכהן, הלוחם, המרפא, המדריך, המנהיג. יש בו את כולם בכל הרמות: בשיכלי, במנטלי, בריגשי, ברוחני. מלך הוא מי שמצליח להיות צינור טהור לאורו ולאהבתו וככל שהוא מנקה מתוכו עכירויות, כך הוא נעשה צלול יותר והצינור יכול להעביר יותר אור ויותר אמת.
מלך, הוא מי שמצליח להכיל את הכל מבלי לאבד את עצמו, מי שיש בו יראה, ענווה וחמלה, מי שיודע להיות בפנים ובחוץ בו זמנית, מישהו שגורם לכל מי שבמחיצתו להיות מועצם, הכי המהות שהוא, לשקף בצלילות. מלך יודע את עצמו, מי הוא, מאין בא, לאן הוא הולך ובפני מי הוא עתיד ליתן את הדין, מלך בא מתוך החסד, במודעות גבוהה מאוד, כי הוא רואה… את כל הגוונים והצורות, נטול שיפוטיות וביקורת, בנוכחות מלאה ויציבה לאורך זמן.

המישהו שלי הוא מלך,

ולתפארת מדינת ישראל!

למה אני חושבת כך?

כי אנחנו יכולים ללמוד רק ממי שכבר היתה לו השגה והדבר הפך כבר להיות הטבע שלו. אני חושבת שזוגיות צריכה להיות מאוזנת כי בזה העוצמה שלה, כי כשמאוזן, אפשר לפרוח ולהביא את מלוא המהות שלנו אל תוך קשר.

כשלאנשים ימאס מכל מיני, הם יתחילו לחפש תשובות ויבינו שנטיות לכאן או לכאן, כל הזמן יוצרות אי שקט, לא מרפאות דבר וגם לא באמת ממלאות חוסר. הרי כמעט כל הפעולות שלנו נועדו למלא חוסר. אך מה יקרה אם נהיה מלאים? אם נהיה בטוב? ובריפוי?

המרדף אחרי מילוי לחוסרים, הוא מאוד עוצמתי וזה מנהל אותנו, ומי שמשכיל להבין את זה "רוכב" על הדבר הזה בדיוק ומוכר לנו דברים שאנחנו לא באמת צריכים. זה הופך אותנו למכורים ולעבדים של החוסרים שלנו בסיזיפיות שאין לה מוצא. אין לה מוצא עד שנשנה את התפישה שלנו.

אנשים נכנסים לזוגיויות כל הזמן וגם כל הזמן יוצאים מהן. ושאלתי עצמי למה זה כך.. וגם נמנעתי – כי אני לא רוצה את הדברים בצורה כזו. ואז הבנתי שאנשים מכלים עצמם בלנסות למלא כל הזמן, ולכן יש בזה כיליון, הזוגיות לא מתפתחת, היא נשברת. ואז מתגרשים ומתפרקים. ואז הבנתי שמה שבעצם אני רוצה, זו זוגיות שאפשר להתפתח בה, זוגיות שמאפשרת את השינויים, שיכולה להכיל אותם ועוד יותר מזה: שעושים את השינויים ביחד, כדבוקה אחת. והדבר הזה יכול להתקיים רק אם יהיה באיזון הרמוני, כשיש התאמה והשלמה שמרחיבות. למעשה, זה בדיוק המבחן: האם הקשר מרחיב אותי או מצמצם אותי? סוגר או פותח?

זה בדר"כ יהיה טוב ונכון כשמישהו לגמרי רוצה בטובתך ומנסה לראות איך הוא יכול לתת לך יותר (כמובן, לשמור על איזון וגבול – גם להטביע מישהו זה לא ממש בריא). 

אז הכל מסתכם במינונים ואיזונים.

הרמוניה.

ואני קוראת לזה, מלכות.

כשמצליחים להיות באהבה, וכל מעשה ידנו נובע מתוך אהבה (ולא סיפורי שכל, שמדברים על אהבה אבל אין לאף אחד מושג מזה באמת), הדבר הכי דומה לזה, זו אהבת הורה… אהבה שאינה תלויה בדבר. כשמצליחים לגבור על האוטומטים שלנו, על כעסים, תסכולים, עצבויות, מרורים וכו' כל אחד עם מה שיש בו ומפעיל אותו, כשמצליחים לקיים את הקשר ביציבות, מתוך חמלה של לפנים משורת הדין, בהרמוניה, לאורך זמן, ובהתמדה, בנחישות, מתוך יסודות עמוקים והתקשרות כנה וישרה, אז אפשר להתיישב על כס המלכות ולהשגיח שזה ימשיך בדיוק כך. לנווט את הספינה (כל אחד את עצמו וכשמתחברים נכון, השניים נעשים לאחד).

וזה לא בשמיים, זה בארץ :- )