ספרנו הערב: 45.
הספירה לשבוע זה: מלכות (דויד המלך ורחל), איבר הרבייה הנשי.
השפע האלוהי, פריון, שכינה, כל הספירות כללות בה ונוצקות לתוכה, מנהיגות, השפעה, שייכות.
תפארת שבמלכות.
האיזון וההרמוניה שביכולות ההנהגה שבנו. מינונים מדויקים של מתי להרחיב ולתת ומתי לצמצם ולסגור וכמה. זו היכולת לראות את צרכי האחר, לבוא לקראתו, לחמול ולסלוח לפנים משורת הדין, כמו גם הענווה, מאזנות את האגו, כי מדובר בלראות באמת את האחר. זו מלכות שיש בה אצילות והוד.
מלכות היא להכיל: כשהנתינה והאהבה (חסד) מאוזנות (תפארת) ביניהן לעומת גבולות, ביקורת ויכולת להתגבר על דברים (גבורה), בניצחון לאורך זמן ובהתמדה (נצח), מתוך יראה ענווה והכרת התודה (הוד), מתוך התקשרות עמוקה (יסוד), יכולה להתקיים מלכות מלאה ושלמה מתוך שלום פנימי ושייכות. בפסח מקבלים את האורות במתנה אם עשינו את 15 פעולות הסדר לפי הסדר, כדי שיהיה לנו את הטעם, הריח והתשוקה לדבר. מפסח, אנחנו עושים את העבודה ועולים במעלות/מדרגות עד שהדבר יהפוך להיות קניין שלנו (במשמעות: טבע חדש, מוטמע בתוכנו כאילו זה אנחנו). כל יום בשבוע של המלכות שווה לשבוע, כי המלכות עצמה מכילה את כל מה שנאסף אל תוכה, לכן היא מלכות.
שאלות מנחות:
"בחן את מידת החמלה שבמנהיגותך. מנהיג טוב הוא מנהיג חומל. האם בגלל סמכותי אני פחות חומל? האם אני מודע לכך שחלק חשוב מהכבוד העצמי מותנה ביכולת לחמול? האם אני מבצע משימות ביעילות? האם אני מסודר? האם אני נותן הוראות ברורות לאלה שתחת חסותי? האם המפעל שלי על עובדיו פועל כצוות? האם אנו מקיימים ישיבות צוות תכופות על מנת לתאם מטרות? תפארת, הרמוניה – חיונית למנהיגות מוצלחת.
האתגר היומי: בדוק תחום מסוים שנמצא תחת חסותך. האם ניתן ליעל או לקצץ גורמים מיותרים ובכך לחזק את מפעלך?" (כאן)
קצת מהתשובות/מחשבות שלי:
לפני שנתיים, כתבתי על כי גדלתי הרבה בתפקיד שלי, בסמכות שלי, במקצועיות, ביכולת שלי לראות את האחר ובלהנהיג מתוך חמלה ואף לסמוך על אנשים סביבי. כתבתי על כך שמסרו את הבית של המורה שלי והזמינו אותי לבוא לקחת דברים אבל לא הייתי מסוגלת להגיע לשם ושיחררתי גם את החומר, ושמרתי את זיכרון המקום (מעניין אם שיח היסמין ממני עדיין שם. עברתי שם לפני חודשיים וחצי והאטתי את צעדי ליד הבית וניסיתי להציץ אבל לא ראיתי דבר הגרפיטי של הילדה שמצלמת אותך על הקיר עדיין שם. תיירים תמיד מצלמים אותו. היתה תקופה שגם צוטט שם שיר מנוקד של עגנון אבל הלבינו אותו מזמן).
"הייתי שם פעם בשבוע בדר"כ, לפעמים יותר, וכל פעם כשבאתי גם אם זה היה בימים שונים, בערב, היה מישהו קורא לפינחס. לא הבנתי איך זה שכל פעם כשאני באה, מישהו קורא – ממש בקולי קולות – לפינחס, כאילו אין טלפון בעולם. אז פעם אחת שאלתי אותה מי זה פינחס הזה. היא הסתכלה במבט תמוה. אז אמרתי לה: "את לא שומעת? כל פעם כשאני באה, מישהו קורא "פינחס! פינחס! פינחס!.." אז היא נורא צחקה ואני הייתי במבוכה, כי לא חשבתי שאמרתי משהו כל כך מצחיק… ואז כשנרגעה, היא הסבירה שהוא צועק "מינחה! מינחה! מינחה!…"
לפני שנה, כתבתי על המלכות כיכולת להכיל. אם לא מכילים מקבלים כלום (מלך – כלם). כדי להיות מלך, להכיר את דרכו של הלוחם, המרפא, המדריך, והמנהיג. כתבתי כי כדי לצאת מהחשיכה, מהגיהנום הפנימי שלנו, צריך את החסד שביסוד: משפך ענקי של נתינת אינסוף חמלה ולשפוך אותה פנימה אל תוך היסוד ככל שיידרש.
השנה, במסגרת התפקיד שלי, עבדתי על דיוקים וליטושים ביחסים עם אנשים בעיקר ובלראות את האחר, לראות מבעד לעיניים שהם לא שלי (עדיין יש עבודה שם) לסמוך על האחר השתפר (גם בו יש עוד עבודה). מדיניות האי התערבות גם היא צריכה עוד מקצה שיפורים: ללמוד איך לא להפריע, לא להתערב, לסמוך.
כמו אז, כך גם כעת, קשה לי להיפרד מהספירה, ומצד שני אני מרגישה שכאילו היא הסתיימה לפני שבוע וחצי בערך. האור והעוצמות של השנים הקודמות עדיין מאירות לי את הדרך ועוזרות לי שיעורים של השנה הזו (נראה שהאור מאיר לאינסוף.. פועם). גם משאלות הלב שלי פועמות, ומזכירות לי כל פעם כשאני קצת מועדת ומחליקה לתהום האין, כי יש להודות גם על מה שלא ניתן (כי כנראה שזה עוד לא מוכן וכי עלי לסמוך על הנשמה שלי שתוביל אותי נכון ובזמן. לסמוך עליי, על הדרך, על הבורא). המשימה העיקרית היא להיפתח ולצאת.. לנוע – באלו הכי קשה לי.
————————————-
מלך, הוא אדם שהלך בעצמו בדרך, כשהוא מכיר בצלילות טהורה את הפנימיות והחיצוניות. הוא אדם מורם מעם, שאפשר ללמוד ממנו, לקבל ממנו כח והשראה, אדם שמשמש לנו כמודל, כמגדלור מואר ומאיר באהבה. אדם שלא מניח לאספסוף הפנימי החייתי והבהמי לשלוט בו – לכן הוא יכול למלוך. הוא מכיר את כל הקולות מבפנים, מסוגל להכיל את כולם בשלום, בשלמות, הוא מסוגל לראות מנקודות מבט של כל הקולות. לכן הוא יכול גם להנהיג. הוא נותן מקום, איפשוּר. מלך לא עושה לעצמו הנחות. הוא יודע את דרכו של עבד הבורא, הכהן, הלוחם, המרפא, המדריך, המנהיג. יש בו את כולם בכל הרמות: בשיכלי, במנטלי, בריגשי, ברוחני. מלך הוא מי שמצליח להיות צינור טהור לאורו ולאהבתו וככל שהוא מנקה מתוכו עכירויות, כך הוא נעשה צלול יותר והצינור יכול להעביר יותר אור ויותר אמת.
מלך, הוא מי שמצליח להכיל את הכל מבלי לאבד את עצמו, מי שיש בו יראה, ענווה וחמלה, מי שיודע להיות בפנים ובחוץ בו זמנית, מישהו שגורם לכל מי שבמחיצתו להיות מועצם, הכי המהות שהוא, לשקף בצלילות. מלך יודע את עצמו, מי הוא, מאין בא, לאן הוא הולך ובפני מי הוא עתיד ליתן את הדין, מלך בא מתוך החסד, במודעות גבוהה מאוד, כי הוא רואה… את כל הגוונים והצורות, נטול שיפוטיות וביקורת, בנוכחות מלאה ויציבה לאורך זמן.
המישהו שלי הוא מלך,
ולתפארת מדינת ישראל!
ההיפוך/השלם.
התפארת שבמלכות – האיזון וההרמוניה שבהנהגה, היכולת לראות ולשמוע את כל הקולות הפנימיים בצורה שווה ולקבל החלטה נכונה עבור כולם מתוך חמל של לפנים משורת הדין.
המלכות שבתפארת – ההנהגה שבהרמוניה ובאיזון. מתוך היכולת לשמור דברים מאוזנים (למשל נתינה ואהבה עם גבולות, כזו שלא מטביעה אלא נוטעת ביטחון פנימי וחדווה), מתוך החמלה נולדת יכולת הנהגה נכונה וטובה.
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה. פוסט הקדמה כאן.
Deep Water Path: Public 