ספרנו הערב: 44.
הספירה לשבוע זה: מלכות (דויד המלך ורחל), איבר הרבייה הנשי.
השפע האלוהי, פריון, שכינה, כל הספירות כללות בה ונוצקות לתוכה, מנהיגות, השפעה, השתייכות.
גבורה שבמלכות.
היכולת לאזן את המנהיגות מתוך בקרה וראייה צלולה ומפוקחת של הדברים כפי שהם.
כתר מלכות: החכמה היא להצליח לקלוט בחושים, לראות פיזית, הבינה היא היכולת להצליח לשמוע, לראות לעומק, להסיק דבר מתוך דבר, והדעת נועדה לעזור לנו להבין בין טוב לרע, בין נכון ללא נכון – לשים גבולות, לכן הדעת מחברת ביניהם. יצא מדעתו משמעו להיות מעל להבדלים של טוב ורע, לראות דברים בשלמותם, על כל פניהם. זוהי היכולת למלוך.
שאלות מנחות:
"בחן את מידת הביקורתיות שבשליטתך ובמנהיגותך. על אף שהשליטה נעשית מתוך אהבה עליה להתאזן בעזרת הביקורת. מנהיגות יעילה נבנית על סמכותיות וביקורת. פן נוסף של בביקורת השליטה שלך הוא קביעת שדה פעולה בו יש לך סמכות לפעול. האם אני מבחין מתי אין בי סמכות לפעול? האם אני מפעיל סמכות במצבים שאינם מוצדקים? האם אני מודע למגבלותיי כפי שאני מודע לכוחי? האם אני מכבד את סמכותם של אחרים?
האתגר היומי: לפני שאתה נוטל עמדה סמכותית בכל נושא שהוא, עצור כדי לבחון האם יש לך הזכות והיכולת לפעול במצב זה." (כאן)
קצת מהתשובות/מחשבות שלי:
לפני שנתיים, כתבתי על המלכות שיש לדעת מתי להתעדן ומתי להגביל, מתי לתת מתי לחדול, מתי לדבר ומתי לדמום. הרגשתי מסוגרת ומיותרת. כתבתי על תמונה של חבר, בו שני בניו 2-4 עומדים עם הגב למכתש רמון, והאחד שם יד על כתף אחיו כאילו הם בני 80, והגוונים היו מסונכרנים. התרגשתי, כי לא הכרתי את זה בתוכי, אף אחד לא שם יד על כתפי. כתבתי על הצורך שלי במנוחה.. (מנוחה שהגיעה רק בחודשיים האחרונים למעשה) למדתי לתת לעצמי, מתוך טוב ומתוך חמלה, הרפייה, סדנא לריפוי, מסאג', בריכות חמות – היתה רשות. כתבתי על הקשיים בספירה: בהתחלה זו התרגשות גדולה, אח"כ עבודה קשה, אח"כ התייגעות, אח"כ ממש מאמץ ועייפות כבידה שמשתקת ואח"כ זה בבת אחת פתאום רץ נורא מהר (מל"ג בעומר בערך) ואז אני מבקשת להאט, כדי שלא יגמר לי. אני צריכה עוד קצת.. עוד מעט, עוד לא.
איזה שבוע היה, מתיחות בדרום, מתיחות בצפון, זכינו בארוויזיון, יום ירושלים, מחר מעבירים את השגרירות לירושלים, ביום שלישי שיעור גיטרה ראשון עם איזה מורה, ביום חמישי טיול חברה, ואז נגמרת הספירה ואז שבועות.. רות ובועז מחכים לי.
לפני שנה, כתבתי על שיכולתי להכיל את מגוון הרגשות שעלו (העצב, הצער, האהבה, העלבון מבלי להרגיש קורבן הפעם). הייתי בשלווה, מיכל של אהבה ונועם. אנשים באו לקבל, ואני מזגתי ככל שיכולתי והייתי כל כך שמחה, כי הייתי אני. לפעום את הפעימה שלי ביקום (זה רק הלך והתגבר מאז): "הגבורה שבמלכות היום, היא היכולת להחזיק תדר גבוה ויציב ולהתגבר על ההפרעות אם עולות, ולפעום אותו, זו היצירה שלי בעולם, ואני אוהבת אותה, היא נפלאה בעיני, היא שמורה בלבבות של אנשים. זו יצירה אחרת, יש לה גוונים מאוד עדינים, כל אחד עם הגוונים שלו." נזלו לי דמעות של אושר, למרות שהיתה שם פרידה: "זה מעבר לחמאה מומסת.. זו חמאה מקורמלת, כך קראתי למצב הזה לפני כמה שבועות. כן, גם לבד, גם בלי בריוש סופג, לכרגע. לבד ביחד כזה, עם כל היקום כולו 🙂"
השנה, אני חושבת שלא תמיד אני יודעת לשים גבולות ולמלוך. במיוחד כשמדובר ברגשות, הם סוערים אצלי. אני גם לא ממש יודעת לשים גבול לנתינה, אני לומדת כעת. איכשהו המלוכה פועלת יותר טוב כל פעם כשמתבוננים מנקודת מבטה של הנשמה, ולא מזו של האנוש. ההתבוננות הגבוהה, גם מאפשרת לדעת מה לעשות, וגם מקלה את יכולת ההתגברות. השנה אני מתבוננת על היכולת שהיתה לי להכיל ולקבל את המצב למרות שמאוד כאב לי, קיבלתי. אני מתקשה בכך השנה (לא בהכל, אלא בכך שדברים צריכים לנוע ולהתקדם ולהשתנות, וקשה לי לנוע, עד מאוד). את הקורונה קיבלתי במנוחה שהזדקקתי לה כל כך, בקשב לעצמי, ליקום, לציפורים ולרוח שבין העלים, לקרני השמש, לטוב שבא, לאורות הגדולים שנכנסו ומילאו. הייתי בהכרת תודה עמוקה על כל מה שיש לי ובי, כל מה שזכיתי בו. השנה אני זוכה לאהוב, מישהו, במידה שלי, ברמת הנשמה, גם אם לא מתגשם בארץ. אני מגלה תגליות בעבור שנינו ולומדת, איך צריכה להרגיש זוגיות שלמה.
ההיפוך/השלם.
גבורה שבמלכות – הביקורתיות והגבולות שבמנהיגות. היכולת שלנו לראות את עצמנו מנהיגים בהרמוניה, מתוך שלום ומתוך אהבה וכבוד לכל וגם יודעים היכן לעצור, היכן לא נכון, היכן לשחרר.
מלכות שבגבורה – אדם שיודע לעצור את עצמו (את היצר, את האוטומט, את הפחדים), מתי כן ומתי לא, מקיים את המלכות שבגבורה. זו המנהיגות שבהתגברות, ראייה צלול, בקרה בונה.
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה. פוסט הקדמה כאן.
Deep Water Path: Public 