41 יסוד שביסוד

ספרנו הערב: 41.

הספירה לשבוע זה: יסוד (יוסף), איבר הרבייה הגברי.

"צדיק יסוד עולם", מעבר ממחשבה למעשה, התגשמות, החיבור בין השמיים לארץ, בין פיזי [למשוך מעלה] לרוחני [למשוך מטה], חיבור בין כוחות מנוגדים, הטמעה, התקשרות והרחבה.

יסוד שביסוד.
ההתקשרות שבהתקשרות, היכולת לחבר עמוק יותר, ולהתפתח ולהעמיק עוד, ומתוך ההתעמקות – להתעלות לרוחני ולהרחיב את ההשפעה. להיות צינור טהור בין שמים וארץ.

שאלות מנחות:
"לכל אדם יש צורך להתקשר עם אנשים אחרים, עם פעולות חשובות ועם חוויות משמעותיות. כדי לטפח את יכולתך להתקשר, גם אם יש לך סיבות טובות להטיל ספק ביכולת שלך להתקשר, עליך לזכור שה' הוא זה שנתן לך נפש אלוקית מלאת חיים ואהבה, המאפשרת לך לחוות את מה שבליבם ובנשמתם של אחרים. רק כך תוכל להשיל מעליך את מנגנוני ההגנה שבך ולתת אימון באחרים. התקשרות לזולת מתאפשרת כשהיא מגלמת בתוכה את שאר ששת המידות ומתממשת על ידי פעולות מעשיות. האם אני מתקשה להתקשר? האם אני מתקשר בקלות למקום העבודה אך מתקשה להתקשר לאנשים? האם העובדות הפוכות? האם אני מתקשה להתקשר למאורעות מיוחדים בחיי? האם זה משום שאני בקורתי מדי ומוצא פגם בכל דבר כתירוץ לחוסר רצון להתקשר? האם זה מחשש לחוסר נוחות שנובעת מפגיעותי? האם בעבר נפגעתי כתוצאה מהתקשרותי? האם בטחוני באחרים נוצל לרעה?
האתגר היומי: עליך ליזום קשר חדש עם אדם מסוים שחשוב לך. הקדש בכל יום זמן משותף לשניכם." (כאן)

לינק לשנה שעברה.

קצת מהתשובות/מחשבות שלי:

לפני שנתיים, כתבתי על טיול על זמני בירושלים של מעלה וירושלים של מטה. כתבתי על כך שאני מקשה את הדרך אליי, כי יש אנשים מסוימים שנכנסים, וזה ישר נמצא בעומק שבעומק, קרבה שבקרבה. חשוב גם לשמור על דין, וגבול, שמא נפר את המרחב והעומק של האחר בצורה ששורפת, מכלה וקורבנית. כשהקרבה קרובה מידי, אנחנו מקריבים עצמנו כקורבן ובכל מכלים ושורפים את האהבה. כתבתי על ארבעה שנכנסו לפרד"ס, על הכניסה שלי לבית המקדש, על הכהן הגדול שהיה נכנס לקודש הקודשים ביום כיפור להקריב קורבן ולזכות את כל העם, ועל משה שקרנו פניו כשירד מההר והוריד לנו את התורה לארץ, ועל שמעון בר יוחאי, שקרנו פניו לפני שעזב את העולם ועל האור (הקבלה) שהוא הוריד לארץ. כדי להכיל את האור, יש לבנות היטב את הכלי, כדי שהוא יוכל להכיל, שאחרת, תהיה שריפה (אולי בגלל זה כל כך חם השבוע?). את היתרה תמיד אפשר להעביר אל בטן האדמה, כי האדמה סופגת הכל, כי רק לה יש היכולת לקבל דבר, לפרק אותו חזרה לאבני הביניין שלו ולהרכיב ממנו משהו חי ומואר בחזרה.
אם לא נכנסים נכון לזוגיות, ולא שומרים עליה בחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד ומלכות – ללא תשרה השכינה, ותהיה כלייה ושריפה.
"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה. ב אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי:" (תהילים קל).
אני תמיד הבנתי את זה כמקום מאוד נמוך, מתוך צרה ויאוש, אבדון וחוסר אונים: כשמאבדים הכל, קוראים אליו בקול, מבטן הדגה, ממעמקים, מתוך עמוק בצרה… "מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי" (תהילים קכ"א) – מתוך ה-איִן, הריק. מקום האיִן הוא מקום שאין בו כלום, ויש בו הכל, כמו זרע, מכיל את מלוא הפוטנציאל. צריך את הרִיק הזה, כי זה שלב הכנת המקום הכי גדול שאפשר להכין, ואז האור יכול לבוא ולמלוך ולמלא עד כלות את המקום. לכן, יש לעשות מקום למקום (בדיוק כפי שהוא צמצם עצמו כדי לברוא את היקום) אבל המעמקים מתחילים עם שיר למעלות. המעלות שאנחנו עולים בהן עם הספירות ועם הספירה, ככל שאנחנו עולים כך אנחנו מעמיקים, להעמיק זה לעלות במעלות עם שיר – בקול, מעומק הלב, הבטן, ובאמצעות הנשימה, האוויר. להעמיק זה להרחיב את הכלי, להרחיב את ההבנה, להגיע ליסודות של היסודות, זה למעשה המקור בכבודו ובעצמו (היסוד של היסודות) וזו ההתקשרות העמוקה וההיולית ביותר שקיימת – החיבור באחדות שלמה ומלאה, לכן זה מתחבר לי מאוד עם זוגיות, לכן גם המים נוזלים מהעיניים.

לפני שנה, כתבתי על הביקור בכותל, בהשבעה של גולני, על המחלה שבאה אחרי השיעור הגדול, כדי לשחרר עוד רגשות. ככה זה כשמגיעים לתיקוני היסודות. למדתי להיות יותר קשובה לעצמי, ולטפל בחמלה וקבלה, בגוף שלי (כי בלעדיו לא הייתי יכולה לנוע, והחכמה היא לטפל בו עבור עצמו, לא עבורי. שידע שהוא חשוב, ודואגים ומטפלים בו) וברגשות שלי. למדתי להיות בסבלנות לתהליך ולהיות בתודה כלפי כל מה שבא וגם כלפי מה שלא בא.

השנה, לא הייתי בכותל, גם לא בירושלים העל זמנית, אבל כן בירושלים הרב מימדית. השנה הכל נראה אולי אותו דבר אבל הכל מרגיש שונה, הכל אחרת. האנרגיה השתנתה לגמרי, כלום לא מרגיש אותו דבר. הבפנים שלי שונה ואחר. כל השינויים האלו יכולים לגרום למתח, אי שקט, ועצבנות כי חסרה היציבות, אבל אנחנו צריכים לבנות אותה תוך כדי תנועה, את היציבות החדשה.. בחודשיים האחרונים התרחקתי מאנשים, אבל התקרבתי אליי. השנה גם למדתי על המהות שלי המון, על המים ותיקון המים, והחסד והשירה. השנה אני אוהבת. למעשה אני אוהבת מאוד כבר 9 חודשים, אני מתייחדת עם האהבה הזו בתוכי רוב היום וזה מה שאני רוצה לעשות הכי הרבה… להתייחד בה וזה הכי מפרה אותי עד כה. עדיין, אני זקוקה לעבור לעבוד בתוך זוגיות. אני קוראת לנוכחות שלי, לבוא ולהיות. גם היום נזלו לי מים מהעיניים, הרצון בקירבה, הכמיהה. קשר אהבה זה, מרכך את החיבורים שלי לעצמי, מוציא את המים מהסלע, מהנוקשות שלהם. מרכך את המים הקשים, היכן שקשה להם לזרום – שם הוא מעדן, מרכך ומזרים (תודה לך). הינני.

*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה. פוסט הקדמה כאן. פורסם ב-ספירת העומר