ספרנו הערב: 40.
הספירה לשבוע זה: יסוד (יוסף), איבר הרבייה הגברי.
"צדיק יסוד עולם", מעבר ממחשבה למעשה, התגשמות, החיבור בין השמיים לארץ, בין פיזי [למשוך מעלה] לרוחני [למשוך מטה], חיבור בין כוחות מנוגדים, הטמעה, התקשרות והרחבה.
הוד שביסוד.
הענווה שבהתקשרות.
שאלות מנחות:
"מידת הענווה חיונית ביותר כדי ליצור התקשרות בריאה. הגאווה מפרידה בין בני אדם. התעסקות ברצונות וצרכים אישיים יוצרת חיץ בינך לאחרים. הענווה מאפשרת לך להעריך אדם שני ולהתקשר אליו. התקשרות שהיא רק בבואה של צרכיך הינה התקשרות עם עצמך בלבד. התקשרות בריאה מאחדת שני אנשים נפרדים, בעלי אישיות עצמאית, שמעוניינים להשיג מטרה נעלה יותר מאשר סיפוק צרכיהם. ענווה אמיתית נובעת מההכרה שאלוקים הוא חלק בלתי נפרד מחייך. האם אני מודע לשותף שלישי – אלוקים – בהתקשרות, ושרק בזכותו אני מסוגל להתאחד אם אדם אחר למרות ההבדלים בינינו ?
האתגר היומי: בשעה שאתה מתפלל, הודה לאלוקים על סיועו בהתקשרותך עם אחרים." (כאן)
קצת מהתשובות/מחשבות שלי:
לפני שנתיים, כתבתי על האגו והרצון לעצמי והחוסרים, שמפרידים בנינו לעומת הענווה שמחברת אותנו עם אנשים.
לפני שנה, כתבתי על כך שהרגשתי כאילו הלכתי במדבר 40 שנה ואני עייפה ותשושה, מכניסה אויר ויוצאות דמעות שנובעות מהמעמקים. כתבתי על כך שהזוגיות מתקיימת בתוכי, בקשר ובהתקשרות שלי עם הבורא, כך שאני יותר מוכנה לקבל אותה גם במציאות שלי. עבדתי בעיקר על לעשות מקום למקום. הייתי בהכרת תודה גם למחלה שהיתה בי וגם לעצבות שעלתה בתוכי ולכל מה שהציף, כי היה חתיכת שיעור באותה שנה. מסוג הדברים שאתה יוצא מהם אדם אחר לגמרי – זה היה משנה חיים, ואני מודה לאותו אדם שהופיע כך בחיי, והביא אותי להיות יכולה לבצע את השינוי האדיר הזה בתוכי, קיבלתי אותו בשתי ידיים והייתי בהכרת תודה גדולה מאוד, ובאהבה רבה.
השנה, יש לי חברה צעירה, שאני מתבוננת בה, אמיצה, שעושה שינוי עצום בכל חייה כרגע (עבודה, מגורים, בן זוג, חיים חדשים). אח"כ אני מתבוננת בי, שנורא קשה לי לעשות שינוי, מצד שני אני מברכת עליהם לרוב, כי הם טובים לי ומשמחים אותי. יותר קשה לי לצאת מהאזור נוחות שלי, זה מייצר בי מתחים ולחצים ומעלה פחדים, לכן כמה דברים נורא חשובים, עוד לא התממשו בחיי והכל בעבודה מאוד אינטנסיבית – היתה לי הרבה מאוד עבודה בתוכי, היתה תכולה גדולה ומכובדת שחיכתה לריפוי, ועשיתי את זה, עזרו לי ותמכו בי ועשיתי את זה. אני לא מכירה הרבה אנשים שמסוגלים לשנות את עורם, שעושים את העבודה הפנימית לעומק וביסודיות.. וכשאני מתבוננת בי, אני גאה בעצמי על כך. כך ראוי בעיני.
יש לי חברה אחרת, שכל פעם אומרת לי שאם היא היתה גבר, היתה מתחתנת רק איתי, ומביאה לעולם תינוק רק ממני. והיא עושה את זה באהבה רבה, ואומרת את זה כל פעם… אני באמת מאמינה לה (היא גם מתמרחת עליי דיי טוב.. ושובבה לא פחות ממני). היא אומרת לי את זה, כי היא יודעת שאני רוצה בטובתה הנעלה ביותר, תמיד. היא רואה אותי, ומרפאה בתוכי את המקום הזה של להיות ראויה ורצוייה.
אני לא יודעת כמה עוד דרך יש לי, זה גם לא משנה, כי אני נמצאת בה והולכת בה בכנות רבה, ביסודיות! ולעומק, ככה אני, יסודית ביסודות.. ההתקשרות שלי עם אנשים היא תמיד לעומק, כי לשם המים תמיד זורמים. אני בהכרת תודה, כי יש לי אלוהים בתוכי, ואני בו. ישנם זמנים של התרגשות גדולה, שאני תוהה, אם בכלל אני רוצה זוגיות כי הוא ממלא אצלי הכל, ואני רוצה שיותר זמן ביום שלי יוקדש ל-להיות איתו ובתוכו. הבוקר, פגשתי לראשונה את הברכות של השחר, במלואן. זה לקח לי שעה וחצי של תענוג בבוקר המוקדם. אני לא יודעת מה יהיה בהמשך, ואני מרשה לעצמי להיות באי הידיעה הזו, כי אני שלמה גם כאן ועכשיו וגם כי אני אוהבת. לפעמים זה רק נראה בחוץ שכלום לא קורה, אך הרבה מאוד מתרחש. אני מידי פעם תופשת את עצמי, על דבר שביקשתי לתקן בתוכי, ואני פתאום רואה שהנה, יש שיפור גדול מאוד בדבר, או שהוא כבר לא קיים יותר. דבר שביקשתי ללמוד, ומסתבר שזה כבר עבר, נטמע. אז אני מודה, מעומק הלב ובכל הלב, כולל חללים שאני עוד לא מכירה בתוכו. אני רוצה להכיר עולמות שאני עוד לא מכירה אותם, להיחשף לאפשרויות שלא העליתי בדעתי מעולם. לאהוב עוד, ולעבוד עם אנשים עוד, לעשות דבר שלא יתרוקן ויהיה תמיד מלא ובשפע.
הספירה תכף נגמרת לי, אני מודעת לכך שהיא כבדה, זה קשה כל זה… אבל זה חשוב, ואני עוד לא רוצה שהיא תגמר לי (אח"כ תמיד יש הרבה שתיקה…). אולי בשנה הבאה המשימה תהיה קלילות.
איזה עוד טוב רוצה להגיע?
ההיפוך/השלם.
הוד שביסוד – הענווה שבהתקשרות העמוקה למן היסוד, אשר שומרת את ההתקשרות הזו לאורך זמן. הענווה עוזרת לשמור את היחסים באיזון והרמוניה, באיזון בין חסד לגבורה, שזה בין אהבה ליראה (כשלא לוקחים את הקשר כמובן מאליו ומתחזקים אותו כל העת). ההודייה וההודאה, גילוי הלב והאמת, מתוך העומק, בתוך ההתקשרות.
יסוד שבהוד – ההתקשרות שבענווה, החיבור העמוק, שמתרחש מתוך הכרת התודה, וההודאה, בגילוי הל והאמת. ממש נכיר את התודה מבפנים, מעומק הלב, ונעניק אותה. לייסד בניין אמת, ישר ונכון (לבנות יסודות מדוייקים לכלי כדי להכין אותו לקבל כפי מידתו).
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה. פוסט הקדמה כאן.
Deep Water Path: Public 