ספרנו הערב: 39.
הספירה לשבוע זה: יסוד (יוסף), איבר הרבייה הגברי.
"צדיק יסוד עולם", מעבר ממחשבה למעשה, התגשמות, החיבור בין השמיים לארץ, בין פיזי [למשוך מעלה] לרוחני [למשוך מטה], חיבור בין כוחות מנוגדים, הטמעה, התקשרות והרחבה.
נצח שביסוד.
ההתמדה שבהתקשרות וחיבור לאורך זמן.
ככל שנתמיד בהתקשרות העמוקה שלנו לדבר, כך נוכל להעלות אותו לרמות גבוהות יותר, לחבר עמוק יותר.
שאלות מנחות:
"ההתמדה מהווה מרכיב חשוב בהתקשרות והיא נבחנת במידת היכולת לעמוד באתגרים ובכישלונות. לא ניתן לטפח התקשרות אמיתית ללא מידת ההתמדה והסבלנות. האם אני מחויב לגמרי לאדם איתו אני מקושר? עד כמה אני מוכן לשאת ועד כמה אני מוכן להיאבק כדי לקיים ולשמר קשר זה? האם האדם אליו אני מקושר מודע למסירותי?
האתגר היומי: הוכח את מידת הסבלנות שבהתקשרותך בכך שתתמודד עם גורם שחוסם את הקשר ביניכם." (כאן)
קצת מהתשובות/מחשבות שלי:
זה כל שנה ככה, אני מרגישה שהספירה הולכת ונגמרת לי ואני עוד לא מוכנה לשחרר אותה ואז היא נעשית נורא מהירה ואני מנסה להאט ולאחוז… זה ככה כל שנה. ואני רוצה גם להתכונן לשבועות עם נעמי, רות ובועז.
לפני שנתיים, כתבתי על ריפוי הגוף ודיאטה כי מזון הוא יסודי וכי תיקון האכילה לאורך זמן מלמד אותנו טבע חדש בתוכנו. אז נכון שהרבה מאז השתנה בתזונה שלי (הקפה יצא, נכנסו דברים חדשים: משקה אנדיב, ציקוריה, חביתת קמח חומוס וקמח קינואה, טופו עם ברוקולי וסויה). נראה שהדרך עוד ארוכה לשם אבל אני יודעת שאני הולכת בה. הגוף מחלים, ולאט לאט לומד לסמוך עליי שאדע להזין אותו טוב עבורו. כתבתי על ההבדל בין הרפייה ומנוחה (כשמקשיבים לגוף ולנפש ורוצים בטובתם) לבין ויתור עצמי (כשמקשיבים לקול של האגו השמרני וההישרדותי). כתבתי על החוסר הזוגי שלי וכתבתי על האופן בו כל ספירה שלובה ברעותה. כתבתי על לנצח! ניצוח, להנהיג את כל הקולות הפנימיים שלנו ולהפוך אותם להרמוניה, כמו במקהלה.
לפני שנה, כתבתי על מישהי נוספת מהמשפחה, שהכניסה בי שמחה גדולה על התגליות שלה בנושא מצריים העתיקה (תמיד זה מרגיש כך, כשפוגשים מישהו ממשפחת הנשמה: עצום ואינסופי). "ההיגיון הוא חד מימדי. ואני חיה בעוד מימדים… לכן הוא נתפש בעיני כ-כל כך מוגבל שהשימוש שלי בו מאוד מצומצם. אני פועלת ממקומות אחרים בתוכי וזה מאפשר לי לראות יותר "עגול" את הדברים על חלקיהם השונים. לך תסביר את זה לבעלי ההיגיון". כתבתי גם את זה (אי אפשר לגעת): "אני זוכרת ימים לפני שנים, בהם נעמדתי בחוסר אונים ובעיוורון מול קיר עצום (כמו החומה במשחקי הכס). חומה אינסופית ברוחבה, וגבוהה מאוד וחלקה ואין שום דרך לעבור אותה. ככה הרגשתי אל מול הדברים שההיגיון שלי לא הבין. אני ניגשתי לדבר מתוך הכלים שהיו לי אז. ניגשתי אל חומה לא הגיונית בהיגיון. ככל שעמדתי יותר מול החומה הזו, היא נעשתה יותר מוצקה ויותר קשה. ככל שהתקרבתי והתרחקתי ממנה, וניגשתי מכיוונים שונים אליה, ראיתי לפתע שאין חומה כלל, היא לא קיימת. ואז הצלחתי לעבור אותה :- ). אם ניגשים לדבר רק דרך השכל, אנחנו לעולם לא נראה אותו כפי שהוא באמת." הדרך לשם, היא דרך התבוננות הלב, והבטן.
השנה, בתפיסתי, האיכות של הנצח מאפשרת לדברים להיות, כי יש אורך זמן וכשזה גם נובע מעומק היסוד, הם לחלוטין שלובים. למדתי, כי אין באמת פרידה, ונשמות שמחוברות בשורשן, לא באמת נפרדות גם כשהאנוש שלהם כן נפרד. לכן יכולתי לשחרר לפני שנה, כי יכולתי להמשיך לאהוב (עד היום.. אני אוהבת). בינתיים הצטרף עוד אדם כזה, שעוד לא ברורה לי תכליתו. היכולת לשחרר השתחררה כי הבנתי שנשמות מחוברות בשורשן וכי מותר לי לתת ללב שלי לאהוב לנצח וכי האנשים שאני אוהבת, לנצח, הם התגלמות כלשהי של הבורא בפניי, לכן, בקשרים שהם כאלו, ההתמסרות היא עמוקה ומלאה.
השנה אני גם מבינה עוד חלקים של היסודיות שבי. כל פעם מתגלה עוד רובד של עבודה פנימית. לפעמים זה ממש קשה כמו שקרה לי בחודש האחרון, שממש ממש כמעט התפוצץ ולא היה יכול להיות מוכל בתוכי יותר, עד כדי כך שרציתי לשבור את הכלים ולא משחקים (כמעט עשיתי את זה, הייתי על הסף, וחברה משכה אותי משם). רציתי להגיד היחידה שהיתה, אבל כל השמיים היו גם, אפילו שלא הצלחתי לראות.
ההיפוך/השלם.
נצח שביסוד – ההתמדה שבהתקשרות. ככל שההתקשרות מתקיימת לאורך זמן, כך היא מעמיקה. ההתמדה מספקת ביטחון ויציבות בקשר ועל כן, יש ביטחון בלהעמיק אותו, להיפתח בתוך הקשר יותר ויותר, לגלות, לחשוף, לאפשר.
יסוד שבנצח – ההתקשרות שבהתמדה. ככל שאנחנו עושים משהו לאורך זמן שוב ושוב, כך אנחנו מתחברים אליו יותר ומעמיקים את ההתקשרות שלנו איתו/בו.
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה. פוסט הקדמה כאן.
Deep Water Path: Public 