ספרנו הערב: 28.
הספירה לשבוע זה: נצח (משה), רגל ימין.
ניצחיות (תורה), אינסוף, התמדה, סבלנות, ניהול, חוזק, עוצמה, ניצחון, חיבור המציאות לניצחי, השפעה כלפי מעלה.
ההנהגה העצמית כיסוד להתמדה לאורך זמן. הנהגה, זה אומר לשמוע את כל הקולות הפנימיים, כל העצמיים שלנו שזנחנו לשווא, כל מי שכואב לו, מתבכיין וסובל, וכל מי שגבוה ונחמד לו, ולהנהיג את כולם מתוך אותן עיניים, וכשכל אחד מהם רואה חיבור וקשר לעצמו (באותו משפט לדבר אל כולם, שבכל הרמות, בימים, ביבשות ובלילות). זה גם להביא את הניצחיות (האינסוף) אל הארץ (מלכות), להגשמה: לשים את האינסוף בכל במובן של "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד".
שאלות מנחות:
"שליטה עצמית היא היסוד להתמדה. התמדה שכוללת את כל ששת המידות הקודמות היא אכן עדות לרוממות של הרוח האנושית.
האם אני מבטא את ההתמדה שבי בצורה מכובדת? האם התמדתי מוציאה את הטוב שבי? ברגעי קושי וסכנה, האם אני מתנהג כבן מלך וצועד בראש זקוף, בוטח בכוחות האלוקיים שבי או האם אני נרתע ונרעד?
האתגר היומי: הילחם למען מטרה נעלית." (כאן)
קצת מהתשובות/מחשבות שלי:
לפני שנתיים, כתבתי פה על המלכות עצמה: אהבה ונתינה אינסופיות (חסד), התגברות והגברה אינסופיות (גבורה), הרמוניה ואיזון אינסופיים (תפארת), התמדה בהתמדה האינסופית (נצח), הודייה והודאה אינסופיות (הוד), התקשרות וחיבור אל יסודות עמוקים שמעמיקים ומתחברים למקור בהתמדה אינסופית (יסוד) והמלכות מנהיגה את כל האינסופיות הנפלאה הזו. אינסופיות היא גם התגלגלות, חזרה על דבר עד שמתקנים ומשחררים אותו. המלכות היא לראות את הקו הישר ולהתמיד באיזונים ובהליכה בו. כדי לקיים דבר כך לאורך זמן, חייבת להיות סליחה, לעצמי ומתוך כך גם לאחרים, כמו גם חמלה – כך אוספים את כל החלקים האבודים שלנו חזרה פנימה בשלום "ושבו בנים לגבולם". חשוב לראות את כל התהליך: מה הביא אותנו למצב בו אנחנו נמצאים ומה ירפא עד לשיחרורו – זה לראות מקצה עולם ועד קצהו. כמובן, לעדן ולהתרכך כל הזמן. להתרחק מהגסות שבנו. ובפינת הציטוט השנתי: "הטבע כל הזמן מאזן את עצמו בהתאם לכל התנועות שמתרחשות בו והוא גם האינסוף, היה הווה ויהיה. שיווי הצורה, הוא להצליח לאזן בתוכנו את כל הספירות השלובות כולן בכולן: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהילים, ט"ז ח'). זה להצליח לראות את התגלמותו בכל אשר אני רואה לפניי (ובתוכי). כל הבא לפניי, ממנו בא וכדי להייטיב ולהשפיע שפע."
לפני שנה, כתבתי על כך שהנצח מראה את כל תהפוכותיו של דבר, את כל הגילגולים שלו וההשתלשלות של הדברים. לפני שנה, הנצח הרגיע אותי. לפני שנה גם אספתי את הצוות שלי לשיחת התיישרות. אני זוכרת שהם חשו את האכזבה שלי מהם. לפעמים אני תוהה אם זה בכלל חשוב להם או שהם עושים דברים רק כדי להיות בסדר או כי דרשתי. לא מתחשק לי לדרוש יותר. עבודת צוות היא יותר בעזרה אחד לשני ולראות אחד את השני. אולי.. אולי אני מצליחה לראות אותם, עד כה, לא הצלחתי להראות להם אותי, או את החברים שלהם.
השנה, הנצח מעייף אותי ומכביד עליי מאוד. הוא לא זז, תקוע. יש בי אינסוף דמעות, וכל מעשי ידי מייצר קילקולים עם אנשים. כך קורה שאני לא רוצה לעשות כלום – אפילו לא תנועה אחת. גם לא לצאת, גם אם מותר לצאת (מסיכה זה לא נראה לי כל כך), וגם אין לי חשק לפגוש את העולם, היה עדיף שהייתי יוצאת ממנו. השנה לא מלכות ולא נעליים… והיה הוא אומר לי: במלכות דווקא את נשברת? מלכות ההתמדה? אז כן, כנראה שכן. מה קרה? לוחצים לי על כפתורים שלי, וזה כואב ופוגע. אולי אני צריכה להגיד תודה אבל נמאס לי לתקן. אולי זה החום שבא והולך שמדבר… אולי הרב מימדיות של החלומות שמתרחשים כבר בשלשות (דילגו על הזוגות). אני לא רוצה יותר כלום. וכאן בדיוק נמדדת ההתמדה, בנקודות הקיצון. היום לא היתה לי לא סליחה ולא חמלה לעצמי. כפי שאולי אמרתי בעבר, השנה העבודה העיקרית שלי היא על המינונים: מתי להנמיך, מתי להגביר, מתי להוסיף, מתי להחסיר. מתאזן כשזה מיושר בתוכי, היום לא היה מיושר, היום מלא דינים. למרות שאני איומה בעיני, אני עדיין מודה על כל מה שיש וניתן לי.
ההיפוך/השלם.
המלכות שבנצח – כשהמלכות מאוזנת ובהרמוניה על כל השאר, היא יכולה להתקיים לאינסוף.
הנצח שבמלכות – כשהאינסוף מתקיים, מתאזנת המלכות וההנהגה על כל חלקיה.
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה. פוסט הקדמה כאן.
Deep Water Path: Public 