25 נצח שבנצח

הערב ספרנו: 25.

הספירה לשבוע זה: נצח (משה), רגל ימין.

ניצחיות (תורה), אינסוף, התמדה, סבלנות, ניהול, חוזק, עוצמה, ניצחון, חיבור המציאות לניצחי, השפעה כלפי מעלה.

נצח שבנצח.

ההתמדה שבהתמדה, לאורך זמן, עמידות, עקביות ודבקות. אנחנו באמצע הספירה. מתקנים את ההתמדה באמצעות התמדה יציבה וקבועה. זה להתמיד בכל (בחסד האהבה והנתינה, הגבורה, ההתגברות וההגברה, התפארת האיזון וההרמוניה, התודה וההודאה, הדבקות לאורך זמן, היסודות והחיבור בין שמים וארץ והמלכות שמנהיגה את הכל.
"עשה לך רב". רב הוא מישהו שהלך בדרך לפניך, ולכן יכול להורות לך את הדרך ולעזור לך. כשאנחנו עושים לנו רב, הנשמה שלנו מתדבקת בנישמתו ומושפעת ממנה ומקבלת ממנה אורות (ראה סיפור אליהו ואלישע). כשאדם עושה לעצמו רב, זה הרבה יותר קל ללמוד להתדבק ועל כן, ההתמדה הופכת הרבה יותר קלה. הדבקות בדבר קשה, כשאנחנו בנפרדות ולבד, ועל כן החשיבות להתחבר בנישמתו של רב (אדם ממנו אנחנו בוחרים ללמוד, מורה, מדריך). יש דרך אחת להתחבר לבורא והיא דרך התורה (ישנן עוד כל כך הרבה דרכים אחרות אך הן לא מגיעות לשורשי הנשמה, הן עוזרות במדרגות הנמוכות). כל אדם מתחבר עם הרב הנכון לו.

שאלות מנחות:

"בחן את מידת העוצמה והביטוי שבהתמדתך. לכל אחד מאתנו כח רצון ויכולת החלטה, ביכולתנו לשאת ולסבול הרבה מעבר למה שאנו מדמיינים, ולהישרד גם בנסיבות קשות ביותר. האם אני עקבי? האם ניתן לסמוך עלי? מדוע, על אף שנתנו לי כח רצון וכח החלטה, בכל זאת אני נמנע מלנצל אותם? האם אני חושש להתמודד עם כח ההתמדה שלי? האם אני חושש מכישלון כתוצאה מהתחייבויות רבות מדי? אם כן, מדוע? האם זה כתוצאה ממשבר שעבר עלי? האם אני חושש ליפול בפח כתוצאה מהתחייבויות? אם כן, מדוע? האם אני מנצל את כח הסבל שלי למטרות שאינן חיוביות? האם אני מפחית מערכה של יכולתי לסבול?

האתגר היומי: השתדל לפתח הרגל טוב חדש." (כאן)

לינק לשנה שעברה.

קצת מהתשובות/מחשבות שלי:

לפני שנתיים, כתבתי על הספירה שבתוך עצמה. אותם הכלים לאותה המהות. אהבה שבאהבה, הגבורה שבגבורה, התפארת שבתפארת, הנצח שבנצח. ספירה שבתוך עצמה, היא הגברה ואינטנסיביות שנכנסת עמוק אל תוך מהות הספירה. העמקה. הפעם התבוננות בהתמדה באה דווקא בנקודות הקיצון כי שם היא נבחנת. מה נבחן בדיוק? האמונה והדבקות שלנו. לפני שנתיים לפנות בוקר היתה לי נסיעה בסערה לאור הגנוז, והוא האיר לי את הדרך וחיזק בתוכי את הדבקות לנוכח הסערה. זה לא היה קל. אפילו קשה מאוד כי השמיים זרקו עליי ממש אבנים. ברור שהמשכתי ולא חזרתי על עקבותיי, ועוד עם מבט ישיר ונוקב אל תוך העיניים של החרדה המוכרת. כי בחרתי להפסיק לסבול ואני דבקה בזה. את הפסקה הבאה אני משאירה בשלמותה:
לגבי הכח רצון, העוצמה, יכולת ההחלטה והביצוע…זה עסק יותר מורכב. יש דברים שאני יודעת שנכון לי לעשותם, ואז אני נחרצת ועושה גם אם תוך כדי אני מגלה בנחרצות שיותר נכון לי לא לעשותם… :- ) בכל מקרה הדבר כרוך בלהמציא עצמך מחדש כל הזמן, לשבור דפוסי חשיבה ולחשוב אחרת, ללמוד איך אנשים אחרים חושבים אחרת ולאמץ לשם התרגיל את צורת חשיבתם. לשחק עם רעיונות, להזיז אותם ולבחון נקודות מבט שונות וחדשות, להיות יצירתי ולא להפסיק את התהליך הזה, להמשיך לברוא אותו כל פעם מחדש, כל יום מחדש. לפני שנתיים גם נסעתי במיניבוס לעיר העתיקה והקשבתי לשיחה בין נוסע מבוגר לנהג. הנוסע אמר שכל יום אותו דבר, אין חדש. הנהג אמר כל יום הוא יום חדש, כל יום הדרך היא דרך אחרת, כל יום האנשים הם אנשים חדשים. הכל משתנה כל הזמן! מסע בזמן בעיר העתיקה מראה בדיוק מהו הנצח שבנצח. אנחנו היינו, אנחנו עדיין, ואנחנו נהיה.

לפני שנה, כתבתי על כך שהסבל שינה פניו באמת. יש הרבה יותר אהבה וחמלה והערכה. טיילתי אז במשתלה ונשמתי שושנה. הרחתי יותר, ולפני כן שמעתי יותר (אחרי בחור חולף עם גיטרה), להרף עין, הרגשתי בתוך סיפור שבעת הקבצנים של ר' נחמן מברסלב: אחד נתן לי במתנה את השמיעה, השני נתן לי במתנה את הריח, אחר את המגע, אחר את הראייה. לפני שנה הייתי עסוקה בלהפרד מאחד מהמישהו-ים שלי. במובן מסויים אני הייתי גם ילדה, גם נערה, גם אישה, גם בת זוג, וגם אישה שיושבת לידו על ספסל באחרית הימים. יצאו ממני הרבה מאוד פנים שלי.

השנה, אני חושבת על כך שרגע אחד יכול להיות נצח, ונצח יכול להיות רגע אחד. משהו השנה גורם בתוכי להתלכדות של הזמנים. נדמה כי הכל (עבר הווה עתיד) מתרחשים בהווה בו זמנית. אני לא יודעת להגיד מה עשיתי ומתי, כי איבדתי תחושה של זמן, מה שמאפשר לי לחיות בתוך הוויית הרגע הזה. אני חושבת את ארעיותו של הגוף וניצחיותה של הנשמה, כשהמחשבות שלי דוחקות בי ובדברים שטרם הגיעו אל חיי, הרצונות שלא ממומשים. אני יודעת שכל התלאות וכל הפחדים וכל החרדות וכל הלחץ והכעס יכולים להיעלם בבת אחת מתוך ריפוי מלא שלם וגמור כהרף עין. השנה יש גדילה גדולה שממש קשה לשים אותה במילים עדיין. אני גם נורא עייפה,ממש עייפה… ולכן אעצור כאן.

יש משהו נורא מעייף כמעט מכשף בנצחיות שבניצחיות… הניצחון שבניצחון, ההתמדה שבהתמדה.

*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה. פוסט הקדמה כאן.