22 החסד שבנצח

הערב ספרנו: 22.

הספירה לשבוע זה: נצח (משה), רגל ימין.

ניצחיות (תורה), אינסוף, התמדה, סבלנות, ניהול, חוזק, עוצמה, ניצחון, חיבור המציאות לניצחי, השפעה כלפי מעלה.

החסד שבנצח.

האהבה ויכולת הנתינה וההשפעה לאורך זמן, בצורה שמעלה את הדברים. כשאנחנו מקיימים דבר לאורך זמן, הוא הופך להיות הטבע השני שלנו ולכן גם לנצח. לנצח לאורך זמן ולנצח במובן לגבור על מה שראוי שנתגבר. כשמשהו מתקיים לאורך זמן, הוא חייב להכיל אהבה בתוכו, שאחרת – היה נעלם כהרף עין. כשאנחנו נמצאים בתוך מצב שנדמה לנו שהוא יהיה לנצח, אנחנו לומדים לקבל אותו ולהכיל אותו, לעשות לו מקום, כי כאמור – רק מתוך אהבה אנחנו יכולים להיות לאורך זמן. לאורך זמן הוא האהבה והנתינה, והאהבה והנתינה הן לאורך זמן. אהבה ונתינה שתמיד יש עוד מהן.

שאלות מנחות:

"סבלנות, אומץ לב, שאפתנות: סבלנות ושאפתנות, שהם גם צרוף של החלטיות ועקשנות, יוצרים מצב של איזון בין סבלנות, התמדה ואומץ לב. מידת הסבלנות דורשת אחריות, אך בה בשעה גם יוצרת ביטחון ומחוייבות, והיא תנאי הכרחי להצלחה בכל ענין שהוא. סבלנות מאפשרת לחיות חיים אמיתיים ולהיות מונע ע"י מטרות בריאות ומועילות. מידה זו מתבטאת בנכונות להלחם עד הסוף על מה שאתה מאמין. ללא מחויבות זו אין כל סיכוי לבצע שום משימה. מאחר ובעל סבלנות מוכן להלחם עבור מטרותיו בחירוף נפש, הוא נדרש לבחון את עצמו כדי להבטיח שהוא פועל בצורה בריאה ויעילה. בדוק עד כמה אתה מחויב לערכים שלך, ועד כמה אתה מוכן להלחם עבורם? האם ניתן לשנות עת דעתך בקלות? האם קיימת אמת מסוימת עבורה אתה מוכן למסור את חייך?

חסד שבנצח

עליך לאהוב כל דבר שברצונך להמשיכו. יחס ניטרלי או אדיש יתבטא במחויבות שולית בלבד. ברגע שאתה נתקל בקושי להתחייב לדבר מסוים, עליך לבדוק אם אתה אוהב או נהנה ממנו. האם אתה אוהב את עבודתך? את משפחתך? את הדברים בהם אתה בוחר? כדי לגרום להמשכה ולהתמדה עלינו להשקיע אהבה. המשכה מאולצת שבאה בצורה כפייתית, עלולה לפגוע בשיתוף הפעולה שלך עם אחרים. האם ההתמדה שלי גורמת לי לחוסר גמישות? האם הדחפים וההחלטיות שבי גורמים לי להיות שתלטן? האם אני דורש יותר מדי? האם אחרים איתם אני בקשר, משתפים עימי פעולה תוך הכרח בלבד או מאהבה? האם בכדי להשיג דבר מסוים אין אני נמנע מלפגוע באחרים? האם אני דוגל בשיטה שהמטרה מקדשת את האמצעים? כאשר אני מגן על עצמי או על אחרים נגד השפעות שליליות, האם אני נדחף על ידי אהבה או שנאה?

האתגר היומי: בשעה שאתה נאבק בדבר בו אתה מאמין, עצור לרגע – האם אתה פועל מתוך אהבה?" (כאן)

לינק לשנה שעברה.

קצת מהתשובות/מחשבות שלי:

לפני שנתיים כתבתי על ההיפוך, על שדבר נמצא בתוך דבר "אני בו והוא בי" כי ככה שלובות להן הספירות, מעשה מרכבה וכלים שלובים שכשרואים את ההיפוך ביחד עם הישר, מקבלים שלם הגדול מסך חלקיו. כשאנחנו אוהבים ומעניקים לאורך זמן, אנחנו בונים יציבות ואיזון, וזה מאפשר להתגבר על מהמורות. זה חשוב דווקא בימים שקל לנו לנפנף (לא רק על המנגל, אלא את כולם. אנחנו עם של מנפנפים). כתבתי, שאנחנו מקבלים לחיים שלנו את מה שיתרום להתפתחות שלנו, לאו דווקא את הדבר שאנחנו רוצים. כתבתי על החוט הפנימי השזור בסיפורי חיים של אנשים, שהוא הנצח בעיני. כתבתי גם על יכולת ההתגברות, על תעצומות הנפש שנולדות כשמחליטים דבר בדבקות מתוך ידיעת הדרך. סיפרתי על המנגינה (סונטה לאור ירח, בטהובן) שבעיקשות למדתי לנגן בעיניים עצומות. הנצח הוא שמעביר אותנו דור אחרי דור אחרי דור, כולם מספרים ביציאת מצריים, ומעבירים את המורשת, התורה והחסד הלאה. והניגונים, הם שמגלגלים את הקולות בכל העולמות, בכל הזמנים.

לפני שנה, כתבתי על כך שהשיעורים נמשכים משנה לשנה. השיח העל זמני הזה עם עצמי.. על היכולת המתפתחת שלי לתמוך בי. יש אהבה על זמנית -אחת כזו מצאתי לפני שנה בדיוק, ועוד אחת מצאתי חצי שנה אחריי. כתבתי על הקושי לשמור את הלב פתוח, למרות שאחרי כל ניסיון, כל שהוא רוצה זה להסגר. מבט לאופק.

והשנה… גם השנה המבט שלי הוא לאופק. חלקים ממני שייכים לנצח (חלקי האהבה) וחלקים אחרים מתכלים (בימים האלו ממש). ללכת בעיוורון, לא ברור לאן, ואני חושבת שנטשתי חלקי רצון מאחור גם. אני עייפה, כי יש רגעים (או כל השנים עד כה) שנראים כמו הנצח והנצח יכול לעייף ולהתגבר זה לנצח, ואני עייפה, ורוצה ללכת לישון.

*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה. פוסט הקדמה כאן.