15 חסד שבתפארת

אתמול בערב ספרנו: 15.

הספירה לשבוע זה: תפארת (יעקב), מרכז הגוף: לב, חזה ובטן.

הרמוניה, איזון, אחדות, גשר-חיבור, התבוננות נקייה: אמת.

החסד שבתפארת.

אמת וחמלה: אמת שהיא החמלה וחמלה שהיא האמת. זה האיזון שבין חסד (אהבה ונתינה) לגבורה (ביקורת, גבול, להגביר ולהתגבר).

התחלנו ספירה חדשה: תפארת, פאר, איזון שלם שהוא אמת.

התפארת היא ממוקמת במרכז הגוף בין החלק העליון לתחתון, בין הימין לשמאל, בין הקדימה לאחורה, ממש ממש באמצע של הכל, לב ליבם של הדברים. מייצג אותה יעקב (אבל אני תוהה אם הכוונה היא לישראל, כשיעקב היה שלם אחרי המאבק עם המלאך). התפארת היא עבודה מדוייקת על איזון והרמוניה. איזון בין החסד (נתינה, אהבה וחמלה) לבין הגבורה (התבוננות, ביקורת, אמת, להגביר ולהתגבר) כי יש בה מעבר לשתיהן. היא מגשרת ולכן מחברת, מאפשרת השוואת כלים, התאמה, איזון. האיזון מתקיים כשאנחנו מתבוננים ורואים את החמלה שבאמת ואת האמת שבחמלה. למה התהליך דומה? לגילוף ופיסול. אנחנו מוציאים חומר כדי לחשוף את הצורה, המהות. אם נוציא יותר מידי, נפגע במהות, אם נוציא מעט מידי, לא נראה את המהות, היא תהיה מעוותת. האיזון הוא כשאנחנו מצליחים לשמור עצמנו ישר ונכון (כי אור עובר רק ישר ולמי שמוכן לקבל), זה ישר עם הבורא, Aligned. לקבל כדי להעביר, להיות צינור ולא חור שחור. התפארת מתגלה בנו מתוך הענווה והיראה. כשיש לנו בושה במשהו, זה סימן לדעת שצריך להתיישר. הבושה היא האיזון של הגאווה, כשהאמצע הוא ענווה: בושה-ענווה-גאווה. אנחנו בעיסקי מינונים, דיוקים ואיזונים השבוע :- ) שתהיה שבת שלום מבורכת, וחודש טוב!

היום, זה החסד שבתפארת: החמלה שקיימת בתוך האמת (אמת היא האיזון, היא ההרמוניה, כשהכל אחד עם הבורא: א' התחלה, מ' אמצע, ת' סוף. אלו כל כ"ב אותיות שהם הכלים להמשכת השפע שפועל כמו אור, בקו ישר, "היה נכון וישר"), והאמת שנגלית מתוך החמלה (כשאנחנו מבצעים את ההתבוננות הנקייה: ראייה+בינה, מתוך מקום בונה, מתגלה בפנינו האמת). כשאמת משולבת עם חמלה ואהבה, אנחנו יכולים להביא עצמנו לאיזון יציב והרמוני, וכשאנחנו ביציבות והרמוניה, אנחנו אחד עם הבורא Aligned ואז רואים הרבה מאוד, ואז הכל מופלא! זו התפארת. כשנגיע לשם, נעזור לאחרים להגיע גם, שכולם יוכלו להתענג.

שאלות מנחות:

"החמלה ממזגת ומאחדת את הנביעה החופשית של אהבת החסד עם המשמעת שבגבורה. התפארת שואבת כוח זה מכך שהיא מכילה מימד שלישי והוא האמת. האמת אינה בחינת אהבה כשלעצמה מחד, וכן אין בה את המשמעת שבגבורה מאידך. לכן יכולה האמת להכיל את שניהם גם יחד. הדרך לאמת היא ע"י ביטול. בכך שתתרומם מעל האני שלך והרגליך, תצליח להגיע לאמת גבוהה יותר. האמת נותנת לך תמונה אוביקטיבית וברורה של הצרכים שלך ושל אחרים. חוסר איזון בין אהבה למשמעת (ובאותה מידה, כל עיוות שהוא), הוא תוצאה של ראיה סוביקטיבית ולכן גם מוגבלת. עליך לבטל דעות קדומות כדי שתוכל לבטא רגשותיך באופן בריא יותר. מידת התפארת, שהיא משורש המילה יופי, יוצרת מיזוג של הגוונים השונים של האהבה והמשמעת עד לאחדות יפה ביניהם.

חסד שבתפארת: בדוק את בחינת האהבה שבחמלה שלך. האם החמלה שבי מתבטאת באופן אוהב? האם הזדהותי עם השני היא מתוך הכנעה או בעלות? האם החמלה שבי שופעת אהבה וחום? האם הם מתבטאים בהתלהבות או בחוסר חיות?

האתגר היומי: בשעה שאתה מגיש עזרה לשני, עשה זאת באופן חיובי ובלווי תנועות חיבה." (כאן)

לינק לשנה שעברה.

קצת מהתשובות/מחשבות שלי:

לפני שנתיים, הרהרתי בסיפור יעקב/ישראל, רחל ולאה: רחל היתה אהבה ממבט ראשון, אותה הוא רצה, אבל העולם רצה את לאה עבורו, ולאה היתה האישה הראשונה אותה נשא ואיתה נקשר, אבל הוא לא רצה אותה. היא היתה הנסתרת בעוד רחל היתה הגלויה. במשך הזמן, יעקב למד לאהוב את לאה, ונדמה לי שקראתי שהיא זו שהיתה המתאימה לישראל, בעוד שליעקב התאימה רחל. אבל יש לו משתיהן, ושתיהן משלימות להתגלמות האימהוּת על הנגלה והנסתר שבה. אני חושבת שאני מטיפוס לאה. עיניי רכות.. ולא רואים אותי, אלא לאורך זמן. הכל משתנה כהרף עין, מה שמתאים היום לא מתאים מחר, ואנחנו ממהרים להחליף הכל, את עצמנו, וגם אנשים בחיינו. לכן, כשאני מבקשת, אני מבקשת אדם שנוכל להשתנות ולהתפתח ביחד. זוגיות חדשה, שזה המניע שלה.

לפני שנה, ילדה מיוחדת בחיי ביקשה כי אשאר לישון ואעשה לה מקלחת ואקח אותה לבי"ס מחר. הלב שלי מחובר איתה מאז שהיא נולדה. כשהיא קוראת בקול שלה בשמי, אני נמסה בלי הכרה כי יש שם צלילות נוקבת וחריפה. היה נתק בשנה האחרונה.. ולפני שבועיים היא ביקשה לדבר איתי, וזו היתה הפעם הראשונה שהיא ממש ניהלה שיחה. ילדה מיוחדת, בכיתה ב'. כך הגדרתי אותה לפני שנה וזה הכי מדוייק שיש: אצילית, אינטיליגנטית ובעלת קסם עצום ועוצמתי בעדינות וברכות שבו.

*

בשבוע האחרון שמתי לב שאני צריכה כמה שפחות להתערב, להוציא עצמי מהמשוואה, להתרכך עוד ולהתעדן מאוד, ולהיות נעימה ולשים דגש על לראות את האחר. השיעורים שהיו, היו כואבים, לצערי, יש בי עדיין חלקים שלומדים מתוך הכאב ולכן השיעור בא בכאב… כדי שאשים לב. כאב לי עליי. על שכך אני. אבל אם לא אראה, איך אתקן ? אולי מרוב שעסקתי בתיקון עצמי, נחלש החלק שרואה את האחר? אני חושבת שזה זמן של מינונים כרגע. אני מרגישה את זה כבר תקופה, כי כל מה שקורה איתי ובחיי נועד כדי לעזור לי למצוא ולהרגיש את המינון הנכון. כמה לכתוב, מתי לעצור – למשל, אבל יש עוד הרבה וזה בכל דבר: בתנועה פיזית, באוכל, בעבודה (שיש לי כרגע, תודה לאל), עם אנשים, בשיחות שלי איתם. הפעולות שלי צריכות להיות עוד יותר עדינות, כמעט שקופות, בעוד אני עדיין בתוך הגסות, לא תמיד מתאימה את הדבר לאדם – יותר חשוב לי להעביר את כל הדברים כולם, את כל מה שיש בבת אחת, ונוהגת בחומרה כלפי אנשים, מטיחה בהם דברים כמו גם כלפי עצמי (מעניין שזה יותר בולט לי מבעבר.. אם תדברו עם חברים שלי או אנשים סביבי, הם יגידו לכם שאמנם יש בי עוצמה אך אני מהאנשים היותר עדינים…כך שהגסות ממש לא הולמת את המהות שאני, גם לא החומרה). זה צריך להיות מתוקן קודם בתוכי. שבוע הגבורה שמאחורינו, היה לי קשה/כואב. מקווה שיתרחשו האיזונים הדרושים, לטובתינו הנעלה ביותר, במהרה. גם לאזן זה לא פשוט, גם לא פשוט לשמור עליו לאורך זמן, אבל אלו הולכות להיות המשימות של השבוע הזה ואנחנו מקבלים עזרה רבה מאוד, שחשוב להודות עליה בכל רגע פנוי ( = כל הזמן).

איזון. הרמוניה, ישר עם הבורא.

*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה. פוסט הקדמה כאן.