הערב ספרנו: 14.
הספירה לשבוע זה: גבורה (יצחק), יד שמאל.
גבולות, דין/פחד, ביקורת, יראה, להתגבר על יצר/קושי, להגביר חמלה.
הצלחנו לאזן את הנתינה, הצלחנו להתעלות מעל לטבע שלנו ולהתגבר על היצר, לאורך זמן ובהתמדה כך שזה מתגבש להיות הטבע החדש שלנו, הצלחנו לראות את כל התהליך ולהודות על שנתאפשר לנו כל תהליך ההתגברות הזה, סילקנו את הפסולת, מה שמאפשר לנו להגביר את האור שאנחנו, ועשינו את החיבור בין האנוש לנשמה, בין תחתונים לעליונים וכעת, עיגנו את הכל וייצבנו את הדברים, ואנחנו יכולים להתיישב על כיסא המלכות ולהנהיג את המתרחש כי בנינו את המערכת מחדש בצורה תקינה וכשהדברים נעשים כך, יכול האור לרדת, כמו גם השפע. טיהרנו את הצינור של הגבורה. זו המלכות שבגבורה. מהפוטנציאל של זרע ביסוד, למימוש במלכות.
שאלות מנחות:
"המשמעת, כמו האהבה, יוצרת כבוד עצמי. בקורת שמדכאת את השני סופה להתנפץ. בקורת חיובית מחזקת את ההערכה העצמית ועוזרת לגלות את האדם במיטבו, בכך שהיא מטפחת את מידת שליטתו בעצמו. בטוי זה של בקורת אינו מפחית מערכה של הביקורת ולהיפך, הוא מחזק אותה. האם בקורתי מדכאת את הרוח האנושית? האם היא מחלישה או מחזקת אותי ואת האחרים?
האתגר היומי: כשאתה מטיל משמעת על ילדך או על תלמידך, חזק את כבודם העצמי." (כאן)
קצת מהתשובות/מחשבות שלי:
עונג המלכות הוא העונג מהשיחרור ממה שהגביל, *מהפסולת. חלק מהאיזון הוא גם לראות מה עשיתי, מה השגתי, כי יש לי נטייה לא לראות ולהקטין את זה. בהרף עין אני מסוגלת למוטט את כל מה שבניתי והתייגעתי עליו. ברגע אחד של ספק, כפי שהיה לי היום. אחת המשימות השנה בתוך הגבורה עבורי, הוא להתגבר על הספק, על מה שמפרק כל פעם כשאני בונה. כמו גם להתגבר על סדקים באמונה. המלכות מעגנת את הדברים, שמה אותם על הארץ, במציאות, לפני שעוברים למדרגה הבאה.
ההתבוננות והביקורת צריכות לבוא עם הרבה יכולת הכלה וחמלה, אחרת זה לא יעבוד. צריך לדעת איך להיכנס באומץ פנימה עד היסוד, ואיך להביט בעצמנו במראה. איך לדייק את עצמנו ולהגיע לאיזון מדוייק ונכון במהלך חיים משתנה ודינמי.
אדם צריך לדעת להנמיך עצמו מבלי לבטל עצמו. אני בדר"כ מפרקת את כל הביניין ואז צריכה להתחיל לבנות מאפס. כך היה גם היום. יום קשה עבר על כוחותינו. מישהו בעבודה נפגע ממני ואישה אחרת הכניסה רעל מציק לתוכי שלא הצלחתי לנטרל, אלא כשנזכרתי שהיא לא אהובה ואז חמלתי עליה הרבה, כי זה מה שהיא יודעת לעשות במומחיות, לשתול רעל מציק ועוקץ מתחת לעור של אנשים. היה לי ממש קשה היום לגבי הגבורה. היום אפילו עלה בי ספק לגבי חלק מהדרך שאני עושה, אם זה בכלל נכון או שזה דמיונות שלי. כשעולה בי ספק, אני ישר יודעת שזה שיור חשוב באמונה וידיעת עצמי. הספק הוא שמחרב לי את כל הביניין כל פעם מחדש. זה ישר הולך לי לביטול עצמי גמור. ערך עצמי וביטול עצמי עוד לא מאוזנים. הריפוי זה תמיד לעשות מעשה של אהבה כלפיי. כך השתדלתי היום, אחרי שהזכירו לי. אני מודה בליבי על הספירה הזו כי היא מאפשרת לי התבוננות כל כך חשובה בסופו של יום. תודה על שנתן לנו את הספירה.
* "פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (שמות ל"ד), פסל עגל הזהב, פסולת, פסול – כל המיותר. לוחות הברית הן לוח הלב שלנו, בתוכו אצבע אלוהים חרתה (חירות) את הדיברות.
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה. פוסט הקדמה, כאן.
Deep Water Path: Public 