ספרנו הערב: 13.
הספירה לשבוע זה: גבורה (יצחק), יד שמאל.
גבולות, דין/פחד, ביקורת, יראה, להתגבר על יצר/קושי, להגביר חמלה.
אחרי שהבנו מזה להתגבר ולהגביר (את האור ואהבה) וכיצד לאזן את עצמנו מתוך התבוננות וביקורת בונה, להביא לכדי איזון בין מה שצריך להגביר לבין מה שצריך לצמצם/לכבוש/להתגבר, לאורך זמן כך שזה יהיה חלק מהטבע שלנו, והיכולת להצליח לעשות זאת ולהודות על כך מתוך שהצלחנו להתבונן ולראות את התהליך וכעת – להצליח לחבר את השמיים והארץ של הדבר: לחבר את חלק האנוש (להתגבר על הקושי, ההתמכרויות והמזיק) עם חלק הנשמה (שעוזר לנו להגביר את האור, האהבה והשפע). עלינו ללמוד מהם היסודות בנו שיכולים לעזור לנו להתגבר על כל מה שדורש התגברות, או כל יסוד שמניע אותנו להגביר, כשדרוש ההגברה. גבורה, הגברה, גבר, כל אלו הם המוציאים דברים לפועל, הופכים דברים ממחשבה למעשה. כשאנחנו מתגברים על דבר מסוים בתוכנו, אנחנו בעצמנו מתגברים = נעשים מוגברים, כי יותר מהמהות שלנו יכולה לצלול (להיות יותר צלולה) ולהאיר ביותר קרני אור.
שאלות מנחות:
"בקורת יעילה כוללת מחויבות והתקשרות. בשעה שאתה מבקר הן את עצמך והן את אחרים, עליך לחוש שהבקורת אכן חשובה לפיתוח קשר חזק יותר. אין אני זה שמבקר אותך, אלא שנינו פועלים למען מטרה משותפת.
האתגר היומי: הוכח לילדך או לתלמידך כיצד הבקורת היא כלי ביטוי שמחזק את הקשר והמחויבות האחד לשני." (כאן)
קצת מהתשובות/מחשבות שלי:
איך בעצם מצליחים להתגבר על דבר? בראש ובראשונה מתוך התבוננות, ניגשים לשורשם/ליסודם של הדברים (על מה זה יושב? מה זה מפעיל בתוכי? מה הזיכרון הראשון שלי מהרגשה כזו?) ומתוך שמחברים את השמיים והארץ (Aligned), מכניסים רווח (רוח) ביני לבין הדבר, שזה לזהות מבלי להזדהות, ואז להתמיר את הדבר שאנחנו משחררים מתוך חמלה, סליחה והודייה על התהליך – לאור ואהבה.
היסוד הוא הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו (בין אם בגלוי, או בסמוי תת מודע), סיפור החיים שלנו בצורה בה אנחנו מנסחים אותו. תמיד אפשר לנסח סיפור בצורה אחרת, הניסוח החדש מתקן את העבר ומשליך ישר על ההווה והעתיד. לעשות תיקון. צריך להתאמץ כדי להגיע ליסודות. יש שערים לעבור בהם, כגון שער השיכחה, שער הזמנים והמרחבים, שערי טראומה, חסמי אור וחום וכו'. זה כמעט כמו לרדת לשאול כדי להשיב את אאורידיקה. ההתגברות על דבר (סיפור החיים שלנו, תודעת קורבן, סבל וקושי), מביאה אותנו לשינוי משמעותי, זה במילים אחרות להתעלות מעל לטבע (של עצמנו). הגבולות (גבורה) עוזרים לסיים תהליכים ולהתחיל תהליכים. לפעמים אנחנו ממקמים גבולות, לפעמים אחרים ממקמים עבורנו גבולות, ולפעמים גבולות באים מעם עצמם, מעם הטבע וההשתנות.
העם הזה, יצא ממצריים ויצא מהשואה, נכנס אל הארץ, והתגבר על מחסומי שפה ומאבקים. היסודות מגיעים עד הבריאה וזו בהחלט גבורה… איך עוד מתחברים מרחבים, יקומים, ספירות, וזמנים ביחד בלכידות שכזו?
השנה עשיתי 2 דברים: הצלחתי להתגבר יפה על הפחדים והחרדות שבי, והסתגלתי לשגרה חדשה כהרף עין שממש מיטיבה איתי, ובמקביל הצלחתי להגביר את המהות שאני, את האור, שרק הולך וגובר, ואת אהבה שבי כלפי היקום כולו ודווקא כעת, דווקא מתוך סגר הקורונה שמקרינה על כולנו. השנה, אני שומרת יפה מאוד על התדר ועושה אינטגרציה חשובה של השנים הקודמות שמתגבשות.
גם השנה, ביום השואה, אני חוגגת בתוכי את הוויית החיים ומשחררת מתוכי עוד מתודעת הקורבן ומתקנת אותה, כי אנחנו ראויים כולנו לאהבה ולאור רק מעצם קיומנו. הלוואי כי בשנים הבאות, יום השואה יהפוך מיום אבל ליום טוב בו אנחנו חוגגים את חדוות החיים. כל ניצולי השואה שהכרתי, כאבו כל חייהם ובכל תא מגופם את אובדן הקרובים והמשפחות וזכרו בצלילות מחרידה את הזוועות שהתרחשו אך חוו את החיים במלוא עוצמתם ומתוך שמחה רבה. מן הראוי הוא, לכבד את כל הזיכרון הזה, בשמחה, של ניצחון החיים.
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה.
Deep Water Path: Public 