ספרנו הערב: 12.
הספירה לשבוע זה: גבורה (יצחק), יד שמאל.
גבולות, דין/פחד, ביקורת, יראה, להתגבר על יצר/קושי, להגביר חמלה.
הענווה שבמתן ביקורת, והשמת גבולות, גם לפחד.
התגברות על הדבר שהכי קשה לנו. הודייה על היכולת שניתנה לנו להתגבר, ומההודייה נובעת ענווה.
שאלות מנחות:
"תוצאות ביקורת שאינה נעשית מתוך ענווה הן צפויות מראש. האסונות הגדולים ביותר קורים כתוצאה מאנשים גאוותניים ששופטים אחרים. האם אני גאוותן בשם הצדק (מה שאני מכנה בשם צדק)? האם אני מרגיש נעלה בכך שאני שופט אחרים? מה בדבר ילדיי, תלמידיי? שופט חייב להיות האדם הכנוע ביותר, ביודעו שהוא יושב על כס המשפט שלא בזכותו אלא מאחר שה' העניק לו סמכות לכך.
האתגר היומי: בטרם תשפוט אחרים, הבטח לעצמך שאינך פועל ממניעים אישיים ושאינך משוחד." (כאן)
קצת מהתשובות/מחשבות שלי:
הדבר שהכי קשה לי להתגבר עליו, הוא פרידה מההורים, ולהמשיך להחזיק באמונה/בידיעה שהרצונות והצרכים שלי אכן יתממשו כי אחרי 40 שנה במדבר, יש סדקים באמונה ודווקא כעת צריך לעבוד עבורה קשה. עם כל הידיעות, והבינות שהגעתי אליהם בחיי וזכיתי בכל כך הרבה אור ואהבה… יש רגעים חשוכים בהם נורא קשה לאחוז באמונה הזו ומנגד, לשחרר את ההורים, מבעית אותי מהבטן.
ביקשתי בליבי להיות יכולה להתמודד עם 2 הנושאים הקשים האלו. עשיתי עבודה לגבי ההורים, אפילו עבודה רבה. אבל זה נורא קשה… זה הכי קשה. זה איפה שאני בכלל לא רוצה לגעת. אבל הנה, אני נוגעת.. כאן. השבוע של הגבורה, תמיד קשה לי. זה מעניין להתבונן על הספירה הזו, בכל ערב אני קוראת את זה אחרת. יש ערבים שזה בשמחה והכרת תודה שלמה ובחיוך ויש ימים שאני לא מצליחה לבטא את המילים בקול כי חנוק לי הגרון, מדמעות או רגשות. פעם, לא הסכמתי לשחרר אותם כי חששתי שמא אזהם את העולם ברגשות הקשים שלי. היום אני מתבקשת לשחרר אותם אל תוך אמא אדמה, ולא מספיק, אלא להסכים לקבל ממנה ריפוי. זה משהו שהיה לי קשה לעשות.. השנה למדתי, שיש לה תפקיד נורא חשוב לאמא אדמה, מלבד המובן מאליו כביכול.. לאמא אדמה, יש יכולת לקבל אל תוכה דבר, ולפרק אותו לאבני ביניין שלו, ולהצליח להצמיח משהו טוב מחדש. אמא אדמה יכולה לעשות משהו שאני עוד לא יודעת לעשות, והוא לספוג אל תוכה את דם המלחמות, ולברוא חיים חדשים. כל שיוצא ממנה, יוצא טוב, היא מצליחה לקחת רע, ולעשות ממנו טוב. זה מה שאני רואה השנה… לכן, אני מרשה לעצמי קצת יותר, לשחרר אל תוכה דברים ממני כי אני יודעת שהיא ממירה אותם לאור. אוספת הרבה חושך, ועושה ממנו אור. אוספת הרבה שנאה והופכת אותה לאהבה. אז אני יכולה לתת לה את הפחד שלי מלאבד, ולתת לה את הסדקים של האמונה שלי. הם ממש חזקים, אז אני חושבת שבסופו של דבר, יצא מהם אור גדול. זה מה שיש לי לכתוב פה הערב.. ערב יום השואה.
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה.
Deep Water Path: Public 