אנחנו סופרים הערב: 8.
הספירה לשבוע זה: גבורה (יצחק), יד שמאל.
גבולות, התגברות, ביקורת, יראה.
השבוע נתרכז בספירה: גבורה.
הגבורה היא היכולת שלנו להתגבר, לשים גבולות, לתת ולקבל ביקורת, דין, לחוש יראה ומתוך כך גם ענווה. להתגבר על היצר והחומר ולהגביר את הנכון והישר. להתגבר על כעס, גאווה ותאווה (חרדה, אמונה מעוותת, מחשבה מקולקלת וכו') ע"י להגביר את הנתינה, החמלה, ההכלה ואהבה.
לתת ולקבל ביקורת כשהיא בונה, מתוך רצון להייטיב עם האדם/עצמנו.
שאלות מנחות:
"שבוע שני גבורה: צדק, בקורתיות, יראה, שליטה עצמית. כשם שחסד הוא יסוד לביטוי האנושי, כך הגבורה היא הצינור דרכו אנו מבטאים את האהבה. גבורה מכוונת וממקדת את אהבתנו. כשם שהעוצמה של קרן הלייזר תגבר בהתאם למיקוד וריכוז האור בכוון אחד, ותפחת ככל שקרני האור יהיו מקוטעים ופזורים בכיוונים שונים, כך הגבורה שכוללת בקורת ומידה, מרכזת ומכוונת את מאמצנו ואהבתנו לכיוונים מתאימים. בחינה נוספת של גבורה היא רגש הכבוד והיראה. אהבה אמיתית מחייבת רגש כבוד כלפי האהוב.
חסד שבגבורה
מאחורי הבקורתיות מסתתרת אהבה. בגין האהבה הננו בוחנים את התנהגותנו אנו, מציבים אמות מידה משלנו ומצפים מאחרים לעמוד בהם. אף תהליך השיפוט של אדם שנאשם היא ביטוי של אהבה. במילים אחרות: עונש אינו בא כנקמה אלא זו דרך נוספת לבטא אהבה בכך שאנו מסירים כל מכשול שעלול לפגוע בה. אל לנו לבלבל בין סובלנות לאדם ובין סובלנות להתנהגותו. להיפך: מתוך אהבה לאדם אנו רוצים שהוא יהיה במיטבו, ולכן נעזור לו להיות מודע להתנהגות מצידו שאינה מושלמת. חסד שבגבורה הוא אהבה מתוך בקורתיות. זו ההבנה שאין לנו זכות לשפוט אחרים. ניתנה לנו זכות רק לאוהבם ומתוך כך לשאוף שיהיו במיטבם. כשאני מבקר או שופט אדם אחר, האם אין זה מתוך כעס ובוז? האם אני מוצא סיפוק נסתר בכשלונו? האם אני מבקר מתוך אהבה?
האתגר היומי: לפני שאתה מבקר אדם שני, חשוב פעמיים האם זה אכן נעשה מתוך דאגה ואהבה." (כאן)
קצת מהתשובות/מחשבות שלי:
אני דיי מתרגשת ממה שכתבתי פה בשנה שעברה (אולי הספירה קשה השנה כי אני לא צריכה לכתוב, אלא לקרוא את שנה שעברה? גם ככה אף אחד לא קורא פה): הגבולות מאפשרים לנו לגדול ולהתרחב. זה הפוך על הפוך. מתוך שאני מרגישה מהם הגבולות או נתקלת בהם, כך אני לומדת להרחיב אותם בצורה מבוקרת ולהיות יכולה להכיל יותר. נתתי לדוגמא את מכונת החיבוק של גרנדין טמפל.
אני אוהבת את הזמן בערב של הספירה כי זה עוזר לי לשמור על חיבור וצינור שפע פתוח. הבפנים שלי שקט, הגוף שלי רוצה לנוע, העור שלי רוצה אור השמש, הכפות רגליים שלי רוצות חול של ים או אדמה, הפנים שלי רוצות את הרוח, העיניים שלי רוצות את הטבע הירוק, עצים ופרחים והבטן שלי – רוצה סלט ירקות רענן, ענקי ו-פיצה! הלב שלי לא רוצה כלום, כי הוא עם אלוהים כבר.
מתי לשים גבול זה טוב ומאהבה? להתנגד לדבר שאינו מתיישר עם הרצון האלוקי. להתגבר על רצונות נמוכים שאינם אחד עם האלוקי או על יצר. יש לבחון היטב את הרצון שיהיה לצינור ולא יסתם (אותן אותיות רצון צנור). כשאני קובעת לעצמי חוק שנועד להגן עליי ולשמור אותי, ואני מתמידה ולא מפרה אותו. למשל, לרצות טוב אמיתי לעצמי. אם אני אוהבת נורא לאכול פיצה, ואוכלת יותר מידי ממנה, אני עושה רע לעצמי בגוף, זה מקום שמתוך אהבה צריך לשים לו גבול. כך גם בעולם הרגש, כך ביחס לגוף, כך ביחס לאנשים ואמונות והכל.
אני לא אפסיק לכתוב, אבל אני כן חושבת שהמשימה של השנה עם ספירת העומר שלי, היא להתענג על השנה שעברה ועל ההישגים שהיו, ולהעמיק אותם יותר ולהיות הם ואולי לתמצת אותם ולכותבם במשפט עד 3 משפטים: לשים להם גבולות. היראה התגברה בתוכי עד למאוד בשנה האחרונה.
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה.
Deep Water Path: Public 