הספירה לשבוע זה: חסד (אברהם)
אהבה, נתינה, חסד.
להמליך על עצמנו את האהבה והנתינה במובן זה שנהפוך אותן להיות טבע שני שלנו, ומקור ממנו נובע הכל. היראה לראות את האחר וצרכיו באמת (ואת הנשמה הגבוהה שלנו) והכבוד שבלכבד את האחר (ואת האנוש שאנחנו) ולאפשר לכל להיות מי/מה שהוא מתוך בגרות ואיזון, מתוך נקודת המבט הגבוהה של הנשמה. המלכות היא להקשיב לכל הקולות הפנימיים ולהנהיג, לזהות את הרגש שעולה מבלי להזדהות איתו. המלכות היא גם הארציות, להוציא את הדברים לפועל, הארץ עצמה היא המלכות, כמו גם הגוף שלנו. זו המלכות הראשונה של הספירה הראשונה, כבוד, ענווה והתרגשות!
שאלות מנחות:
"רק במידה ואתה מכבד את עצמך, תוכל לפתח אהבה בוגרת שמתבטאת ברגש אינטימי של אצילות ומלכות.
רגש זה יאפשר לך להכיר במקומך המיוחד ותרומתך לעולם. אהבה שמדכאת ושוברת את הרוח האנושית אינה בגדר אהבה כלל. אהבה מושלמת דורשת תחושה של חירות ושליטה אישית על כל אותם כוחות שמונעים את שלימות האהבה.
האתגר היומי: מצא פן מסוים באהבתך שרומם את רוחך והעשיר את חייך… זו בהחלט סיבה טובה לחגוג!" (כאן)
קצת מהתשובות שלי:
המלכות הראשונה השנה.. היא למעשה מה שאספנו לכל אורך השבוע: האהבה והנתינה שבאהבת אינסוף, הגבול שלעתים יש להציב לנתינה שאחרת נטביע את האחר, האיזון להבחין מתי לתת, למי לתת, איך לתת כפי הכלי שלו, לעשות את זה בהתמדה ולאורך זמן כך שזה יהיה קיים ונוכח בעולם, להודות על כך שיש באפשרותנו לתת ועל כך שאנחנו גם מקבלים ובכך לשפר את הענווה, לעשות את החיבור בין הארציות לרוחניות (בין האנוש שאנחנו לבין הנשמה שאנחנו), ולהנכיח את זה בעולם הלכה למעשה כטבע שני, אשר מתבונן מגבוה ויכול למלוך על כל מה שעולה ומגיע.
השנה אני שמה לב שאני הרבה יותר מחוברת לחלקים הגבוהים. השנה גם האנוש שאני קיבל הרבה מאוד תמיכה, כך שגם יש שיפור בגב. השנה, אני יכולה למלא בנחת את כס המלכות הזה ולהתבונן בכל מה שאירע מתוך ידיעה פנימית כי הכל לטובה והכל שמגיע – שפע הוא, אור, ואהבה אמיתית. אני יותר מעריכה את הגוף שאני נוכחת בו, אני יותר מודה על דברים, ואני נוטה לסלוח יותר מהר לעצמי.
זמן הבידוד מאפשר לי להיות חברה הרבה יותר טובה של עצמי, כמו גם ללמוד להקשיב לי, ולגלות מהם הצרכים האמיתיים שלי, ולהתבונן מה מפעיל אותי, מה האוטומטיים שפועלים בי עדיין, וגם לתפוש לשמחתי כמה אמונות לא נכונות ולהחליף אותן באמונות נכונות יותר. לתת לעצמי רשות לקבל ממני – זה עיקר השיעור שלי. את הנתינה שלי ליקום כולו, אני מבצעת בכל פעם שאני מרפאה בתוכי עוד רובד ובכך שאני מאירה בכל מקום אליו אני מגיעה, ומביאה איתי אהבה וריפוי, כמו גם מדייקת את הרצונות שלי לטובת כולם. אני אפילו קצת חוששת מהיום בו נחזור לשגרה, כי טוב לי, טוב לי להיות איתי.. כל כך כל כך. זה זמן הבראה, מכל כך הרבה שנים.. הייתי צריכה לתת לעצמי את זה קודם, ולא ידעתי איך ולא היה לי אומץ. אני מודה מכל ליבי על כאן ועכשיו. הלוואי שכשנחזור, נעשה לעצמנו שיגרה אחרת, טובה יותר, בריאה יותר, ונעזור לכדור להירפא ונמצא דרכים לחיות איתו נכון יותר. זו משאלת ליבי כל העת… כי אני לא רוצה לחזור למה שהיה… וכמוני חשים רבים.
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה.
Deep Water Path: Public 