ספרנו הערב: 4.
הספירה לשבוע זה: חסד (אברהם)
אהבה, נתינה, חסד.
להפוך את הנתינה ואהבה העזה לעל זמנית, לאורך זמן ומעבר לזמן. כשמתבוננים על המציאות מנקודת מבטה של הנשמה, מנצחים למעשה את אשליית האובדן ברמת האנוש, מאחר ודבר אינו אובד באמת. תדר של אהבה עזה ונתינה, הוא תדר שימשיך להדהד ביקום ועל כן מטיבעו הוא ניצחי.
שאלות מנחות:
"האם אהבתי מתמשכת? האם אני מעניק אהבה בהתאם למצב רוחי, או שאהבתי יציבה ואינה תלויה בעליות ומורדות החיים? האם אני מוכן להשקיע בקשרי האהבה, ואם צריך, גם להלחם עליהם? האם אהבתי בעלת אופי לוחם? האם ניתן לסמוך עלי בכל מצב?
האתגר היומי: חזק את אמונו של אהובך באהבתך המתמשכת." (כאן)
קצת מהתשובות שלי:
השיעור מהשנה שעברה קיבל השנה עוד רובד עמוק יותר של הבנה והטמעה. נושא אשליית האובדן והניצחיות. מצד אחד אנחנו ברי חלוף, וכשאנחנו חשים בזה, נכנסים בנו פחדים, זה חלק האנוש שאנחנו שחרדים מתוך אגו לקיום הפיזי שלנו. כשמתבוננים מהחלק הניצחי של הנשמה, אין באמת אובדן. קיבלנו גוף מסוים מאוד, בהשאלה, כדי שיוכל לסייע לנו במשימת החיים שלנו, בהתפתחות. זה מלבוש. כשאנחנו מסיימים את השיעור, אנחנו משילים את המלבוש הזה ומתאחדים עם האלוהי. ההבנות הגדולות האלו החלו לחלחל לאחרונה גם לרמות הריגשיות. לאט לאט זה יורד לעוד גופים יותר נמוכים. כשאנחנו מתבוננים על הקיום שלנו מנקודת מבטה של הנשמה, אנחנו למעשה מנצחים את ה"בר חלוף" ויוצאים ממעגל המוות-חיים-מוות….
איך הופכים את האהבה והנתינה לניצחיות?
אני חושבת שלא צריך לעשות משהו מיוחד, כי אם שום דבר לא נעלם מהעולם, הרי שתדר האהבה ימשיך למלא את היקום ולנוע בו כך שאין אהבה או נתינה, אלא בנצח עצמו. זה מטבע הדברים לא יכול להיות אחרת. כמובן שאהבת הבורא ניצחית אף היא.
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה.
Deep Water Path: Public 