התחלנו לספור הערב: 1.
הספירה לשבוע זה: חסד (אברהם)
אהבה, נתינה, חסד.
האהבה שבאהבה, והנתינה שבנתינה.
הספירה של היום מזמינה אותנו להתבונן באהבה ובנתינה שלנו.
שאלות מנחות:
"מהי מידת יכולתי לאהוב אדם אחר? האם אני נתקל בקושי לתת? האם אני קמצן או אנוכי? האם אני מתקשה להכניס אדם נוסף לחיי? האם יש לי בתוכי מקום לאדם אחר? האם אני מפנה מקום לאדם אחר? האם אני חושש להיפתח ובכך להיות פגיע יותר? כיצד אני מביע את אהבתי? האם אני מסוגל להעביר את רגשותי האמיתיים? האם אני שומר את רגשותי מחשש לתגובות אנשים אחרים? אולי ההפך הוא הנכון? האם אני מבטא יותר מידי ומוקדם מידי? האם אחרים טועים בפענוח רגשותי? את מי אני אוהב? האם אני אוהב רק את אלו הקרובים אלי? האם ביכולתי לאהוב אדם זר, להגיש עזרה גם למי שאיני מכיר? האם אני מבטא את אהבתי רק כשנוח לי? מדוע אני נתקל בבעיה ביחס לאהבה שלי ומה ניתן לעשות בענין זה? האם כוללת אהבתי גם את יתר שש הבחינות שבחסד, שבלעדיהן תהיה האהבה מעוותת ולא ממומשת באופן אמיתי?
האתגר היומי: מצא דרך חדשה להביע את אהבתך לאדם ש-יקר לך." (כאן)
קצת מהתשובות שלי:
חסד הוא תנועה של אהבה, של נתינה. להיטיב ולהשפיע שפע. האם אני אוהב את עצמי? מה המשמעות של "לאהוב את עצמי" עבורי? האם היחס/האהבה שלי לעצמי משתקף ביחס/האהבה שלי לאחרים? (כן, תמיד. כולנו מראות, והבפנים הוא שגם בחוץ).
אני מאוד מתרגשת. אני מתרגשת מעל חודש. מישהו כל הזמן נוגע בלב שלי וזה עושה לעיניים שלי לנזול מהתרגשות חלקים גדולים מהזמן.. הזמן.. איבדתי את הזמן, הזמן בתוכי – אחד הוא. הכל קרה לפני רגע או יקרה עוד רגע או מתרחש כעת. כל כך חיכיתי לזמן הזה, זמן יציאת מצריים, זמן ספירת העומר, זמן עבודה רוחנית שהכי חשובה לי, שאין גיבוש מילולי, הכל נוזל מהעיניים… מכל דמעה יוצאת קשת על שלל צבעיה וגווניה ובין הגוונים.
אני קוראת דברים כאילו הם קרו לי.. כאילו אני הייתי אסתר ומרדכי בא והסביר לי מה צריך לעשות ואני עשיתי בעוז גדול וענווה. אני קוראת, ורואה עצמי משגיחה על משה בתיבה והולכת איתו במדבר ונובעת מים לכל העם. השאלות שלי מקבלות תשובות כל הזמן ומישהו לא מפסיק לרפא אותי כל הזמן. לירח יש אור אחר, גוון שלא הכרתי עד כה, בערב החג.
אז נתחיל ? 1!
השנה אנחנו מתחילים ביום חמישי.. בדרך לכאן עברתי בשנה שעברה וקראתי את מה שכתבתי שם (אני לפעמים נפעמת מההבנות שאני שוכחת.. ותוהה מי זה שכתב כאן כי זה לא נראה אני.. ), וזה כמו שאני מדברת אליי מבעד לכל הזמנים… מאז לכעת, ומכעת לשנה הבאה.. כאילו יש בתוכי שיח מלא חמלה ואהבה מחוץ לזמן. אמנם הרצונות שלי לא השתנו כל כך מלפני שנה, אבל הם כן נעשו יותר מדוייקים. אמנם איני בזוגיות, אך הכרתי 2 אנשים שיכלו להיות.. (שניים בשנה אחת! ביחס לכל החיים שהיו מזמן הולדתי) במקום זאת, אני בזוגיות שלמה עם עצמי ועם אלוהיי וזה יפה, ומאיר ואוהב כל כך, ושלם. אני לא לבד.. בשנה שעברה אני חושבת שסיימתי להיות לבד. ההתבוננות מבעד לזמן מכניסה דברים לפרספקטיבה.
הימים ההם נמצאים גם בזמן הזה.
חשוב לי לציין גם כי אני רואה את החסד, כל כך הרבה חסד מצד הבורא, חן, חסד וחמלה, כך שאני מבינה כעת למה כל השפע שנובע ממנו הוא רק טוב ומייטיב. כל שנעשה נעשה כדי להיטיב עימנו, כדי שנתעורר, כדי שנתיישר כי "אור עובר רק בקו ישר": ישר-אל. החסד הוא הנתינה, של אהבה, ובכך שאנו מקיימים זאת, אנו מתדמים לבורא ("שיוויתי ה' לנגדי תמיד"). השנה גם ראיתי כיצד לפעמים שפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק. ראיתי קצת מנקודת מבטו, חשתי את הרצון העצום הזה לתת, להאיר כל כך.. מבלי שיהיה מי שיקבל וזה לימד אותי לקבל. לימד אותי מהי החדווה הזו שמרגיש הנותן כשאני מוכנה לקבל. ולשם החדווה הזו, שלו, אני מסכימה לקבל. זה אחד מחוקי היקום, כשמשהו נכון, כולם נשכרים ממנו ושמחים ממנו וממלאים לבבות באהבה.
העבודה העיקרית שלי השנה, זה לדייק ולהכיל את השפע. אני מספרת את זה כאן ועכשיו כי החסד הוא לאהוב, לדעת מה לתת, כמה לתת, איך לתת, מתי לתת. רוב חיי הייתי בתודעת חוסר, וזה משתנה לשפע, ואני שמחה מאוד להשפיע, אבל גם צריכה לשים לב לא להטביע ולכן, כאן אסיים כעת.
*נעזרתי ב: בידיעות כלליות מהמורה שלי ומר' נחמן מברסלב, ומהרב יובל הכהן אשורוב, ובמדריכים של חב"ד, שמלווים אותי גם השנה כפי שעשו בשנה שעברה.
Deep Water Path: Public 