ביעור חמץ

זהו, אני רק צריכה להניח את האצבעות על המקלדת והדבר יעשה מעצמו. מה שצריך לצאת, יצא. אני מנסה כבר כמה ימים אבל כולי שותקת. גם הבפנים שלי שותק. הכל בשתיקה.. אפילו אין רצון. יש התנהלות. אני בבית מאז 13.03.2020, ומלבד 3 פעמים שירדתי לזרוק זבל, לא יצאתי מהבית. זה לא קשה לי לא לצאת מהבית.. אני חייתי במירוץ כמה שנים ברציפות, בלי ללמוד לקחת חופש ומבלי לדעת לנפוש לנפש, כך שמה שמתרחש, ממש מייטיב איתי. הגוף שלי נח… זה כבר השבוע הרביעי שהוא נח והוא עדיין: נח. קצת נע.. כמו שווא, כי ניקיתי קצת. תודה לאל, אני עובדת. מסתבר שמה שעשיתי ב-6 שנים האחרונות הכין אותי היטב לכאן ועכשיו. כל מיני דברים שדחפתי בעבודה וקידמתי, והצקתי לאנשים שיעשו מה שאני רוצה, הביאו לכך שיש מערכת כרגע שמאפשרת לא רק לצוות שלי, אלא לעוד אנשים בחברה לעבוד מהבית. מסתבר גם שאני דיי מיומנת בלנהל מרחוק, כי עם אחד הצוותים שלי, זה מה שעשיתי בשנים האחרונות, כך שעבורי, זה סוג של אחרית הימים כי זה מה שרציתי שיקרה. כמובן שגם אני אוכל לעבוד מהבית. חשבתי איך אנקה את הבית במקביל, ואעשה מה שאני צריכה לעשות למען עצמי, והדבר פשוט נעשה כמו מעצמו. הרמתי חלונות פעמיים, והחזרתי פעמיים, ותודה לאל (אינסוף פעמים) הגב שלי בסדר.

הקושי שלי הוא לא חוסר היציאה מהבית (למרות שהייתי שמחה כל כך לטייל בטבע כעת באביב ובפריחה ולהתענג.. ), אלא הפחדים מסביב. הם עולים, ולפעמים גורמים לי לרעד בכל השרירים אבל אני יודעת שדרך זה הם משתחררים. מתאפשר לי לשחרר אותם ולהתרפא כל העת כבר מספר שבועות. נוזלות לי כמויות של דמעות של התרגשות.. כל כך הרבה התרגשות.. הרוחניות כמו הופכת פיזית ונוגעת לי בלב, וכל פעם שיש נגיעה כזו בלב, נוזלות לי דמעות.

דאגתי שלא יהיה לי אוכל ותודה לאל, יש את מרבית הדברים (חסרה לי ביצה לברכות.. אני לא אוכלת ביצים, אולי בגלל זה המשלוח סופר לא הביא.. ) אבל כבר יש לי פיתרון לזה בצורת חלוק אבן שאבא פעם הביא לי. כי הביצה היא כסמל לעבודה הקשה בחומר ובלבנים, ומה מתאים יותר מאשר אבן חלקה שנראית ממש כמו ביצה? אז אני מסודרת לסדר.

דאגתי שלא אגיע מוכנה לתהליך, כי ההכנות לפסח (הרוחניות) מתחילות הרבה לפני. אצלי הן התחילו בראש השנה, דרך חנוכה, טו בשבט, ופורים. התקופה הזו היא הכי חשובה לי בשנה.. מי שותיק כאן יודע על ספירת העומר ב-3 שנים האחרונות ועל הניסים הגדולים שמתרחשים בזמן הזה (אח שלי למשל). רציתי ללמוד את ההגדה לפני ליל הסדר כדי לזכור מזה כל דבר אבל לא הספקתי ללמוד, במקום זה יובל עשה לי תקציר במהירות האור, ולשמחתי היה קל להיזכר, הכל פשוט בא. למען האמת נזכרתי לבד, כי רציתי להזכיר לחברה שלי.. אז הזיכרון עבד.

נסתרות הן דרכי האל.. בשנה שעברה עשיתי את ליל הסדר לבד, אצלי, כי זו היתה הבחירה שלי, כי רציתי ללמוד, זה היה חזק בנישמתי. הזמינו אותי.. היו לא מעט הזמנות אבל התעקשתי. הכל היה מוכן למופת ממש (החלפתי את הזרוע בשורש) והלימוד היה בשיאו, וכשאני מגיעה לרגע עצמו, אני בוכה כל כך על שאני לבד… על שאין לי בן זוג, על שזה לא כמו בחלום שלי ללמוד ביחד עם עוד 2 זוגות.. אספתי את עצמי, וסידרתי סדר ואורות גדולים מאוד באו והיתה בי התרגשות מאוד גדולה. היין הפיל אותי ממש אבל הייתי נחרצת מאוד לסיים עד הסוף ממש ולא ויתרתי. הייתי ממש חזקה ואז נשפכתי.. :- ) אז.. אני יודעת איך עושים סדר לבד.. האמת היא שלא הייתי לבד בכלל, כל היקום היה איתי, פמליית כל השמיים. זה עושה בי התרגשות גדולה שנוזלות לי דמעות כשזה קורה ולכן .. מאז ראש השנה וחנוכה האחרון, מקננת בתוכי שאלה שלא מרפה: אם זה מה שהיה בראש השנה, וזה האור שהגיע בחנוכה (מסנוור ממש) מה יהיה בפסח? כל הזמן, מה יהיה בפסח? מה יבוא בפסח.. ואם הגוף שלי יכיל את הדבר הזה כי זה עצום. כשהדברים הם ככה, אני לא יכולה לשמור אותם רק לעצמי, אני חייבת לחלוק אותם, שעוד אנשים ירגישו את זה וישתתפו איתי.

אז הנה אנחנו, כפסע מליל הסדר. שנה שעברה החבאתי לעצמי את ה 10 חתיכות (אחת לכל ספירה) יותר מידי טוב, שלקח לי חצי לילה לחפש עם נר היכן החבאתי. השנה עשיתי לעצמי חיים יותר קלים, אבל עדיין לא זכרתי איפה היו כולם ונתקעתי על השתיים האחרונות.. זה התרחש אחרי שעמדתי דקות ארוכות מהופנטת לירח. יש ירח אחר .. אחר במובן יש לו גוונים אחרים שאני לא מכירה ולא היו אפעם. אני לא יודעת להסביר את זה במילים, אבל הירח מרגיש לי אחרת, כמו יותר הוא, אבל זה גוון אנרגטי/ריגשי שלא הכרתי קודם.

אז בקצרה למי שמעוניין:

ליל הסדר

ליל הסדר על שום הסדר שיש לדברים. יש 15 פעולות שחשוב לעשות במדויק ולהקפיד על הסדר שלהן, כדי לקבל את האורות של ליל הסדר. אור = בינה (הבנה, ראייה). ישנם 10 צינורות דרכם אנו (הכלי) מקבלים את האורות, הם 10 הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות (אלו 7 התחתונות), חכמה, בינה, כתר (אלו 3 עליונות). אור עובר בצורה ישרה (הוא לא מתעקל בעיקול.. ) ולכן חשוב שנהיה Aligned, או במילים אחרות: ישר-אל. כל הפעולות שאנחנו עושים בליל הסדר, נועדו כדי להיישיר אותנו עם האל, כלומר הכל קשור לספירות. צלחת הסדר היא מעין "מקלט" לדבר הזה, כל סימן בצלחת, מחבר לספירה אחרת מה-7 תחתונות. יש גם הרבה סימנים: 3 מצות שהופכות לארבע (כי את האמצעית בוצעים), על שום 3 אבות וגם כהן, לוי וישראל. 4 כוסות יין על שום 4 אימהות, וההסבה לשמאל, כדי לשבור את קו שמאל (בעץ החיים מתוארות 10 הספירות, גם לפי גוף האדם. על קו שמאל: הרצון לקבל לעצמי, האנוכיות והאגואיזם.

חמץ ומצה

כמעט אותן אותיות. שניהם מגיעים מהחיטה (שאגב היא שלמה, כי יש בה את החלבון הכי שלם בטבע, לכן היא מאבות המזון). מה ההבדל ביניהם? החמץ מכיל נפח, הוא תופח, מכיל אויר. המצה מצומצמת. למה הדבר דומה? לזיקוק של הרצון מבלעדי הרעשים המיותרים שיש בראש. לדלות את המוץ מהתבן. להשאיר את המהות.

עיקר משמעותו של ליל הסדר, הוא להכניס סדר בדברים. יש תהליך, ויש לו שלבים, וצריך לקיימם בסדר הזה. פעולה קטנה בתחתונים עושה הרבה בעליונים: 15 פעולות הסדר, מעלות אותנו דרך הפיזיות (פעולות של אכילה) לרוחניות. משמע: שיחרור מהחומר. רותמים את החומר בקדושה ומתעלים לרוחני. בליל הסדר אנחנו טועמים טעמו של גן עדן, מהאורות שמגיעים, ולאחר מכן, עלינו להתייגע ולהשיג את האורות האלו בכוחות עצמינו ולשם כך נתברכנו בספירת העומר.

ספירת העומר

אנו עולים מידי יום במדרגה אחת מתוך 50 מדרגות שערי קדושה (יש אותה כמות מדרגות שערי הטומאה). העבודה שאדם עושה בספירת העומר, קשורה בתיקון המידות ו10 הספירות (שהן כאמור צינורות השפע), הם המקומות שעלינו לתקן בהם. 7 שבועות לפנינו בעבור 7 ספירות תחתונות, וכשמשיגים אותם, אפשר לעלות ל 3 ספירות עליונות וזה במתן תורה של שבועות.

כל שבוע מוקדש לספירה אחת, וכל יום מוקדש לספירה שבתוך הספירה. אתן דוגמא: השבוע הראשון שייך לספירת החסד, והשנה אנחנו מתחילים את ספירת העומר ביום חמישי בערב ולכן השנה זה יהיה: יום חמשי חסד שבחסד, יום שישי גבורה שבחסד, יום שבת תפארת שבחסד, יום ראשון נצח שבחסד, יום שני הוד שבחסד, יום שלישי יסוד שבחסד, יום רביעי מלכות שבחסד, יום חמישי (מתחילה ספירת גבורה) חסד שבגבורה…

אני כמובן שעושה תהליך בירור תוך כדי ספירת העומר. אני מניחה שאכתוב מידי יום עד שבועות, בלי נדר ושיתאפשר.

בנימה אישית על המתרחש בימינו:

אומרים כי גאולה אחרונה כגאולה ראשונה, והנה, אנחנו יושבים מסוגרים בבית כמו בזמן מכת בכורות במצרים. אני כולי תקווה כי ניגאל בחג הזה ונצא לחירות ושמחה, כי כל אדם יצא מהמקום שמצר אותו וצר/צורר אותו. ליל הסדר נועד לעשות סדר בדברים וגם להביא לידי המודעות שלנו מהם סידרי העדיפויות האמיתיים שלנו, מה באמת חשוב לנו, מה רצון הלב שלנו, הרצון הגבוה.. של הנשמה. יושב כל אדם בביתו, ומהרהר בחייו, בשנים האחרונות, ועושה חשבון עם נפשו. יש בפנינו הזדמנות לברר מהם הדברים שעד כה קיבלנו אותם כמובן מאליו והם יקרים לנו מאוד. אני מוצאת את עצמי מודה בכל ליבי כל הזמן על כל כך הרבה דברים. אני מוצאת עצמי מתבוננת בעציץ שמתרחשת בו בריאה לנגד עיני, האביב כולו בעציץ שלי. אני חושבת שאם מקלפים הכל (את כל הרעשים והשטויות של המיינד שלנו) יש שם שקט, ורצון אחד, והוא לאור ולאהבה, לכל הלבבות הפועמים ביקום כולו. כל הכדור מושבת, בו בעת שהוא גם מבריא. משקם את עצמו, אמא אדמה והחיות והצמחים והאוזון – כולם כולם משתקמים כעת. גם אנחנו.. מאחלת שמחה, אור ואהבה בלבבות כולנו.

חג שמח!

נפגש בספירה.