בבקרים אני יושבת בקצה המטבח ליד העציצים, מול החלון כי יש שם שמש לשעתיים. אני קוראת בספר שמלמד על קרני הבריאה…. מקשיבה לתוכים הירוקים ומתענגת על הרוח שמניעה את העלים המלבלבים, ואז אני מסתכלת על העציץ שלי.. זה כבר שבועיים ככה, עם הניצנים האלו והנבטים החדשים. עוד אחד נבט הבוקר. אני מסתכלת עליו וחושבת: איך הם יודעים יפה ללכת לאור.. וגם לצאת מתוך החשיכה, מאין להם לדעת איפה זה "למעלה"? כמה יש לנו ללמוד מהכל…
