פרשת תצווה.

לפעמים, לפעמים בא לי פשוט לצעוק על כולם, שיעוררו! שיראו כמה אור עצום יש מסביב כמה חכמות שיכנסו בצעד בוטח אל תוך האורות האלו וירגישו גם… לפעמים אני מרגישה שהגוף שלי קטן מכדי להכיל את הכל.. ויש בי צורך עצום לחלוק את הדברים, אבל אין לי אל מי לדבר.. אנשים לא שומעים, אנשים לא מבינים, אנשים לא רוצים לראות. אנשים שמים על עצמם מסיכות וחסימות (בדומה למה שהיה עליי פעם, בחוסר ידיעה כי היה עליי לעשות עבודת ניקוי עמוקה מאוד ולפנות את כל החסימות מהצינורות עד שהאור התחיל לזרום פנימה דרכי).

אני מאוד מחוברת ליהדות שלנו ולקבלה, כי דרכה אני מקבלת הרבה מאוד. דרכה אני בעצמי יכולה להיות בקבלה כי זה אינסופי, כי זה לא רק לעצמי… כי זה מיועד לעבור הלאה לכולם.
אני שוב מקשיבה לשיעורים של יובל, הפעם על פרשת תצווה (שעה ו 20 ד'): " וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד:"

העולם נברא ובנוי על 7! 7 תווים, 7 צבעים (אני מוסיפה 7 להבות הבריאה), 7 ימים, 7 שנים, 7 ספירות תחתונות. שלמה (קהלת): " הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל." (הבלים = הבל ברבים, מינימום 2) סה"כ 7 חזרות על המילה "הבל". הבל הוא האנרגיה ממנו נברא העולם, הוא עוד מתחת לקול (בגרון) והמילים (בשפתיים). זה מאוד התחבר לי עם 7 להבות הבריאה עבור כל "הבל" ועם 7 הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות – שהן למעשה הצינורות דרכם הכלי (אנחנו) מקבלים אור. כמובן אם לא פגמנו/חסמנו אותם.
העולם נברא כדי להיטיב לנבראיו, ולכן אנחנו רוצים עונג כל הזמן שזה בסדר…, אבל אנחנו מושכים אותו בצורה לא נכונה כשאנחנו עסוקים רק בחומר (הב הב הב, עוד אוכל, עוד אלכוהול, עוד נשים, עוד סקס, עוד כסף – זו התאווה וכשהאחר מקבל – אנחנו מרגישים שזה נלקח מאיתנו ומכאן הקנאה, כי אנחנו רואים רק את עצמנו ומכאן הגאווה והאגו – שכחנו שבמקור האגו קיים להגן עלינו ושנשרוד – הוא הפך שלי הכל). התאווה, הקינאה והגאווה מביאים עלינו את רוב החסימות כי זו משיכה לא נכונה של אורות ולכן כל התענוגות האלו הם חולפים,  אין להם אחיזה, הם לא נשארים לאורך זמו – כמו השפעה של סם, היא מתפוגגת ורק יש צורך עצום להשיג עוד כדי לחזור לעונג. ככה זה פועל עד אינסוף אם לא נשנה את זה. קבלת האורות יכולה להיות נכונה אחרי שעבדנו היטב על תיקון המידות

תקציר: ואהבת לרעך כמוך ובכל להידמות לבורא [שיויתי ה' לנגדי תמיד]: להשפיע שפע ולהיות בנתינה. לשבור את "הטבע" שלנו, לפעול אחרת). אז כשהצינורות פתוחים, ואנחנו כבר לא חור שחור ובולעני לעצמו: האורות יכולים לזרום ולצאת דרכנו לאחרים ובכך אנחנו משפיעים (כמו הבורא.
צריך לדעת איך לקבל את השפע, אם מקבלים אותו רק בגשמי (בגוף) ולעצמי, זה הופך לפשע, כנל לגבי עונג ונגע (בגוף). התורה שלנו היהודים, מלמדת אותנו כיצד לעשות את החיבור הזה בין החומר לרוח, איך לעשות אותו נכון (המצוות וההוראות וההנחיות איך לקיים חיים, איך בגוף, איך ברגש, איך ברוח). אנחנו מחברים את הארץ (גשמי) עם השמיים (רוחני).
המנורה (משה = מנורה, שקלים החודש) נעשתה ע"י האל באש – היא האור הגנוז, 7 נרות, 7 אנרגיות מהם נברא העולם, 7 הבלים, 7 ספירות תחתונות – אלו אבני היסוד מהם בנוי כל העולם. מהמנורה הכל מקבל את האור הגנוז. איך משיגים היום את האור הגנוז?מדליקים נר בשמן זית זך. שמן = 3 השכלים שלנו: חכמה, בינה, ודעת ( מוייחין שם נמצאת הנשמה האלוהית). כדי שהנשמה תהיה בגוף, השכל שלנו צריך להיות זך, יודע אמת, בלי קליפות, בלי רעשים. שכל הגיוני (לימוד) שכל רוחני (פנימיות הטבע חוקיות הטבע למשל יינג ויאנג שבתוך חושך יש אור ובתוך האור יש חושך, בתוך הקור יש חום, ובתוך החום יש קור.. לראות את הדבר כאחד). מצוות "אל תעשה" מונעות מאיתנו לחבר כוחות שלא מתחברים ולא סובלים אחד את השני כמו אש ומים.. למשל. זאת כדי לשמור את הנפש. המוייחין הוא השמן איתו מדליקים את הנשמה – צריך להיות זך, בלי עירבובים. שכל ישר ונכון.
כשהשכל משרת את התאווה מוייחין לא ישרים. מביא לדברים לא כשרים, לגניבה למשל. זה יוצר חציצה.
כתית למאור = אדם שמכתת את עצמו, כותש את הגוף שלו שאחרת לא ישיג את האור, זה ילך לתאוות שלו. שיהיה לו מידות טובות. דרכי נועם ושלום.  כותש את הכעס והתסכול הגסות רוח, עזות מצח – ואז יתגלה האור.

תיקון המידות – ללמוד מה נכון, ולעשות. לשעבד  את ההרגשות, לשלו ברצונות, בהרגשות בתנועות שלו. עפ"י השכל איתו מתקשרים לאור עליון, באמצעותו שולטים בלב.  מח (למעלה), לב (לא מעורר רגשות למקום לא נכון, אין אהבה נפולה.. דבר שאסור לאהוב – שאחרת, אם הדבר שולט בו – הוא עבד במצרים – יודע ולא מתגבר, יודע ולא עושה. אוכל מה שלא טוב לו, מעשן, רוצה דבר שאינו שלו), כבד. להלחם ברצון הלא טוב שלנו, לשנות הרגלים. בפיזי: כוס קפה עישון בגבוה יותר: תבניות מחשבה שיורים רגשות (מה אני שווה, במה אני טוב, במה אני לא טוב – קטנות  המוייחין) דפוסים של תת מודע (תפוסים! אחיזות).הצלחה של אדם היא במחשבות שלו. גוף חופשי, השכל בכלא. לצאת מהגבולות שלנו. אנחנו סובלים רק מי שכמונו, לא יכול לסבול ההפך. "לא משלנו".

זרימה = לשנות את עצמי בהתאם למה שמתרחש. גמישות לקבל את האחר והשונה ממני.
שכל אלוקי (לחשוב כמו אלוהים, יחידים בדור, ניצוץ, בעזרת השמיים בלבד).
מנורה ניצחית, מוייחין דקדושה. עמל התורה – המאור שבתורה משיב למוטב:

סיפור העקדה: ויחבוש אברהם את חמורו (לחבוש את החומר! להכניע את החומר), לעקוד את הגבורה.
דרך אחת: התפילה היא הפתילה, שמן זית, לדבר בפה.. האור הגנוז נגנז בתורה. המקום מכיל אותו אבל לא רואים אותו. ואז יתגלה.
דרך שנייה: שבת. מתנה לעם. מקבל מבלי שהוא ראוי. לשמור שבת במעשה ובדיבור, זוכה לאור, מתגלה לו הנשמה.  צריך להנמיך קצת את הגשמיות.  אד בא על חשבון השני. אל הפעולות  שעושות שינוי בחומר. 32 מלאכות. האדם ושבת מתחתנים. האדם אפילו שאינו ראוי למדרגת גן עדן (ידיעת הבורא, הרגשת הבורא בלי חוצץ), הוא נכנס, אבל מוציאים אותו בסוף השבת, כי אינו ראוי. כשפוגמים בוודאות הזו של הקשר עם הבורא.. שם שמירה, להט החרב המתהפכת, שלא יחזרו למצב הזה עם חטא – תהפוכות החיים. להט החרב המתהפכת = הסחות דעת מהעבודה שאכן צריך לעשות – זה רוב החיים שלנו. בשבת מתגלה בו כפי שפעל במשך השבוע. כפי שהשתוקק בימות החול להתקרב לאלוהים. 
תורה – כתית למאור שבת – למשמש בבגדיו (שיראה איפה בגד במשך השבוע, לשבור את ליבו, מה עשה לא נכון השבוע – בערב שבת).

אלוהים אמר למשה: ואתה תצווה את בני ישראל ( ו' = מאותיות יהוה, תורה). פרשה יחידה בתורה שאין שמו של משה, יש "ואתה". משה = הדעת (אברהם = חסד, יצחק = גבורה, יעקב = תפארת…) קטנות הדעת. פעולות האדם מונחות מהדעת (מהתת מודע) נתקן – אם נתחבר למשה, לתורה. פרשת תצווה נופלת תמיד בשבוע של  ז' אדר (יום בו נולד ועזב משה).

מצריים היא דעת של קליפות פרעה = דעת של דעות משובשות מהצד האחר, פרעה – פרוע  – עורף (ניתוק המח מהמעשים. יודע ולא עושה – מצוות)

פרעה = פה רע

פסח = פה סח, משה, הגדה דיבורים.

  
דעת דקדושה – סדר! יש סדר מה עושים , מתי עושים, עם מי עושים. מקום זמן ותכלית.

משה גואל ראשון ואחרון.
גלות אחרונה: כשתתגלה הדעת בעם ישראל

קליפה קודמת לפרי – סיטרא אחרא, המצב החשוך מופיע לפני המצב של האור (הכי חשוך לפני עלות השחר). מצד שני התורה פועלת חזק. הכל עטוף בקליפה והמטרה של המתרחש כעת בעולם (קורונה), הוא לפרק את כל התבניות שהיו לנו כדי לבנות משהו חדש. מתבניות קטנות לגדולות. הרבה מתפרקים כי זה מפרק כל מה שלא נכון. ו = התורה הגאולה תבוא כשתתרבה הדעת בקדושה, משיכה למשה. כשהתרחקנו מהדעת האמיתית, בא צורר. במקום החיסרון נכנס מזיק (קורונה, מלחמה וכו) זה חיסרון בנפש, נתפס החושך, כדי להעיר אותנו להאיר שוב.
עשיית המצוות והאחדות ! מבטלים הכל.

במגילת אסתר: מפוזרים, ולא  עושים הלכה ומצוות. 
זכור את אשר עשה לך עמלק.. והיה בהניח ה' אלוקיך לכל אויביך מסביב, לזכר עמלק. לפני הגאולה יהיו אויבים מסביב. אז מגיע החלק של עם ישראל – העבודה שלנו, משימה אחרונה, למחות את זכר עמלק. עמלק – קליפה מעל פרעה. פרעה – יושב בעורף = תאמין באלוהים, אבל אל תעשה מעשים, לא לעבוד את ה' לא לעשות מצוות. עמלק – גבוה יותר, ספק. להטיל ספק במציאות  הבורא. שאין בורא לעולם. יום אחד בשנה מאפשר את ריפוי העמלק בתוכנו: פורים! מקום מעל לדעת, מקור הידיעות העליון, בדעת רגילה לא מגיעים, אבל בפורים: עד דלה ידע. מגיעים לדעת הגבוהה, שותים.