טו בשבט, ראש השנה לאילן.

טו בשבט (עיתים ומחזוריות), מומלץ יותר להקשיב לשיעור

עת לבנות ועת להרוס. מהות החיים – חיבור. חיבור שאינו נותן חיים הוא מוות. חיבור ופירוק (הפירוק משחרר אנרגיה). ישן מפני חדש תוציא . הזרעים הם פוטנציאל רוחני רדום בתוך הלב שצריך להצמיח. בתנאים נכונים יצמח מעצמו.  אם רוצים לצמוח, צריך לוותר על הצורה הנוכחית. על התבנית שאנחנו מייצרים מידי יום ביומו. לשחרר. לתת למשהו יותר גדול ממך לעבוד.  לשחרר בעיקר דעות. צורת החיים, מה מניע אותי, מי אני ולמה אני פה. "שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים (= האבות, הגבעות האימהות) מאין (מהאין) יבוא עזרי!"   לך לך = יציאה מהארץ, אח"כ מהמולדת, אח"כ מהבית בו גדלנו כביכול הפוך אך זו למעשה לא יציאה פיזית אלא יציאה רוחנית. נקודת המוצא של אברהם זה שהוא לא ידע כלום והיה מוכן לשנות הכל. להיות באי ידיעה ולקבל אותה. אין – מתפרקת הצורה הקודמת והחומר הופך למצע, עירום מופשט מצורה. ממנה יכול לגדול מחדש ולהיוולד מחדש. פושט צורה ולובש צורה. זה הרווח בין המעלות, בין המדרגות. הכי קשה היה להיות בזה. אבל זה חלק מהתהליך. עגנון כתב כל  כך  יפה על המדרגות, על העלייה בסולם  של האות ו' (לפנים מן החומה/עגנון). 
צריך: מים, אויר, שמש כדי לצמוח. כשהמצע עובר את הריקבון, צריך תנאים לצמיחה. לשים עצמנו בחיבור לכח המצמיח הנישמתי. ואז יפרח. אלו הם: אלוהים, התורה, כלל ישראל:
חברים (השפעה בפינימיות מתוך הנשמה שלהם. העבר הרצון ברובד הנשמה, משפיע על הרצון שלי)
ספרים (מידע שנכנס למח, ראייה, קריאה, שמיעה, הרגשה. מזון – סביבה פנימית)
מורים (ממי מקבלים. רב – מי  שמקבלים ממנו השפעה ברמת הנשמה,  כמו אבא ובן או אמא. ילדים קשורים להורים בקשר נישמתי עמוק. הילד מקבל מהפנימיות של ההורה, מה שההורים מאמינים מבפנים. החינוך הוא סמוי. האבא מתפאר בנכד – הוא התולדה של הבן שלו – מה שהבן העביר לנכד, הוא הדבר שיש בסב, זה מה שהצליח לעבור באמת).
אבא מביא לעולם הזה, הרב מביא לעולם הבא ("עשה לך רב"). ידע עובר מפה לאוזן (דיבור) ידע עובד מפה לפה (התלמיד מקבל את המוייחין של הרב לא החכמה.. זה מה שעובר בלי דיבור. כמו אלישע ואליהו. התלמיד מתבטל לגמרי מהמורה שלו (האין), כך מתחבר למורה).
כולם יגיעו לתכלית – לדבקות באור. כך או אחרת. הכלי צריך להיות במצב נכון כדי לקבל אור. השמש, הבית והתריס – השמש תמיד מאירה אבל אם אנחנו סוגרים את התריס, איך יכנס האור? השוואת צורה עם האור העליון – זו כל העבודה. ממקבל להפוך לנותן – למשפיע. זה שינוי הצורה (נתינה, דומה לאור, רק נותן), באותו רגע מקבלים אור. 
מי שרוצה לקבל –  מאבד! מי שרוצה לתת – מקבל! זו השוואת הצורה. זו הדבקות באור. נדרש מאיתנו לעשות מעשה כדי להתחיל בשינוי. מי שרוצה ועושה, מסייעין לו. חשוב ליזום את השינוי, ויהיה לו יותר קל, אחרת, השינוי יכפה עליו. וזה יהיה פחות נעים ויותר כואב. זה דרך הייסורים. תפקידם שלא לתת לאדם להישאר באותו מצב. זה להביא אדם לתכלית הטובה. דרך המלך היא ישרה.
בהתרחקות מדרך הישר, מייצרים פסולת שקשה מאוד לנקות אח"כ, נפשית. 
עשה את הצעד הראשון. נעשה ונשמע.

טו בשבט.

ראש השנה לאילנות, לאילן!

יש התחלפות אנרגטית כל הזמן, כל הזמן בתנועה. יש אור וחושך שמתייחסים כל הזמן אחד לשני. דימדומים או זריחה. אור בעלייה = זריחה, שיא האור (והכי פחות חושך), ואז מתהפכת האנרגיה, האור יורד והחושך מתחיל לעלות. אותו אור, לא אותה אנרגיה. בדימדומים שוב הם שווים אבל החושך בעלייה והאור יורד. שיא בחצות הלילה. בחצות הלילה החושך בנסיגה… האפל שבנפש. ואז מתחיל האור לעלות, האנרגיה משתנה. של חסדים. הכי טוב לישון מהערב עד חצות. בחצות זו ההתחברות לאור בשורש שלו, ימשוך את האור לאורך כל היום. את החסד. אותו מעגל גם בשנה – חורף (פנימה) וקיץ (החוצה) חושך ואור. שיא החורף בטו בשבט! וממנה, מתחילה עלייה חדשה. עבודת היציאה מתחילה פה. (זמן = דרך להעביר אנרגיה לנשמה: יום, שבוע, חודש, שנה) טו בשבט זה זמן התחדשות, חיים חדשים. פירות בקיץ = חיבור והולדה. הפירות בתוך האדם, מתך זרעי הנשמה שצריכים לנבוט ולצאת. בפסח, יציאת מצריים, בוקע האור.
שיא: טו באב, אלו התולדות (טו בשבט נמצא בדיוק ממול, אלו הזרעים, מלוא הפוטנציאל).

ראש השנה לאילן

אילן = 91   יהוה (אור אינסוף, זכר) + אדני (מלכות, נקבה). חיבור שמיים וארץ בטו בשבט. ראש השנה – האור כולו, לפני שהוא מתגשם בגוף. כל האנרגיה של ההמשך נמצאת בו. בלי זמן בלי מקום. זה בפוטנציאל.
חיבור: באכילת פירות, שהן סוף התהליך. לכל עץ אנרגיה משלו, יודעים את מהות העץ לפי הפירות שלו. אנרגיה רוחנית שנמצאת בגרעין. אכילת הפרי, זה חיבור בשורש. 
כללי אכילה: הפירות שייכות לספירות. פרי נותן, בגן עדן היו פירות. נותנים הכי הרבה אנרגיה. הפירות הם בגובה האדם. הירקות, מלמטה, צריך להתכופף, כך החיטה – אחרי החטא, זה העונש, צריך להתכופף.
3 מדרגות: עשייה, יצירה, בריאה (אצילות זה רק אור)

קליפה בחוץ, אוכלים מבפנים = עשייה (אגוזים, שקדים תפוז, באים במגע עם הקליפה כדי לאכול)

נאכל בחוץ, לא נאכל בפנים = יצירה (שזיף, אפרסק, מישמש, אפשר מיד לאכול)

נאכל הכל = בריאה (אגס, תפוח, ענב, תאנה) 

ספר: פרי עץ הדר (קבליסט מ-לוב, סדר טו בשבט) איך לאכול ואיך לשתות בסדר הזה לפי הרעיונות האלו של ראש השנה לאילן. 
זמן של שינוי כפוי.