"… לראותם בלבד"

לנר הראשון והשני, היה קצת קשה כי היו רק הם, בתוך עלטה גדולה אבל הם הפרו אותה מהרגע הראשון ובמהירות האור.

זה גם מעניין, כי ככל שהתווספו נרות, הם החזיקו יותר זמן מעמד. הנרות הראשונים שהפרו עלטה שלמה, עבדו קשה וכילו עצמם מהר. למדתי גם שהשמש מכלה עצמו בהתחלה קצת יותר מהר כדי להיות בשיוויון עם כל השאר. 

בערב אחד נשאר רק המרכז: אחד מימין, אחד משמאל, עם השמש, כדי לשמור על הגחלת.  

בערב אחר למדתי שכשהנרות בוכים, הם מתגברים (בתרתי משמע). 

בלילות הקודמים, למדתי שהאור מעביר את עצמו בעצמו ומתחבר בעצמו. הנרות נמשכו אחד לשני ויצרו זיווגים, התחברו מגזעים סמוכים ללהבה אחת, ככה מימין בקצה, ואח"כ משמאל בקצה, וכשהיו ללהבה אחת, היא היתה מיוחדת ואחרת קצת.

 בערב אחר היתה אמא שנתנה לאור הקטן שלה, ואח"כ הוא נתן לה. 

בערב אחר, היו כמה נרות שכבו לגמרי והעלו עשן השמיימה, ו3 פעמים חזרו בלהבה גדולה עוד פעם ועוד פעם. הרגשתי שכל אחד מהם הוא ישות, ושהם לא רוצים ללכת כפי שלא רציתי שילכו. היה נועם שם. זמן התייחדות. 

היו כאלו בלהבה ארוכה וכאלו בלהבה שמנה יותר. כאלו שרקדו וכאלו שרק היו שם כדי להאיר (לא בצורת תכלית, כי תמיד היה גם אור אחר… הרי אסור להשתמש בהם לתאורה נניח, אלא לראותם בלבד, והראייה הזו, היא האור כי היא הבינה, ההתבוננות).    

ברוב הערבים הם שאפו להגיע לאיזון ושיוויון בהתחלה ואז המשיכו ככה. הם המשיכו ומשחו (ומשכו) את האור מהעליונים לתחתונים, עשו את החיבור בין השמיים והארץ, היו לצינור טהור לאור ולאהבה ואת מי שהתבונן בהם הפכו לצינור גם, ונעשו חיבורים. 

אתמול כשהדלקתי את כל הנרות, שמתי לב שכל נר זקוק לזמן הדלקה אחר, יש כאלו שהיו צריכים ממש שנייה כדי להאיר את אורם, ויש כאלו שהיו צריכים קצת יותר עזרה עוד כמה שניות כדי להאיר, ומרגע שקיבלו כל אחד ממקור האור, לקח להם כמה שניות להתייצב ולדעת מה האור שלהם. אבל זה לא נגמר בזה: היו כאלו שתוך כדי ההארה השילו מעליהם יד או רגל משעווה והיו כאלו שלא השאירו אחריהם משהו פיזי, שהלכו כל כולם. אני חושבת שכאלו שהפילו חלקים פיזיים, צריכים להתגלגל שוב. 

[חנוך ואליהו (וישו) עלו השמיימה מבלי להותיר פיזיות בעולם.] 

הרגשתי שהיו אלו ימים וערבים בעיקר, של התיחדות עם חסד, חום ואור – כזו אהבה. 

והיום כאמור זה "זאת חנוכה" ז=7 ספירות תחתונות, א'עד ת', הן 22 אותיות, שהן הכלים בהם נברא העולם. אומרים, שגם אחרי שיגיע המשיח, חנוכה ופורים ימשיכו, כי הם אינם תלויים בזמן – הם מחוץ לזמן. והבוקר, היו אורות מיוחדים, כשהאור עלה. זה היה כתום וורוד, עם אוירה מיוחדת ושקט אחר.