חנוכה – האור הגנוז (סיכום שיעור)

שיעור של הרב יובל הכהן אשרוב

הוא מסביר על הנר:

יש לנר 4 חלקים: הרווח בין השמן לפתיל, 1- החלק השחור, 2- החלק הכחול, 3- החלק הלבן-צהוב, 4- ההילה של הנר. והנר הוא נשמה (נר = נשמה+רוח) זה יפה להסתכל באמת על הנרות. זה האור של הבריאה, נמשך מהבריאה, מעיר את הנשמה. ישנו אור גנוז בעולם, והוא לא גלוי כי יש לנו קליפות.

הקליפה שלנו כעת נורא חזקה (יש 4 סוגי קליפות: 3 עבות + נגה – יכולה להיות לטוב או לרע),*

תפיסה של אין לי כלום אבל יש לי הכל.

גילוי האור.

חושך הוא הסתרה של אור. במציאות  עצמה אין באמת חושך – מספיק נר אחד זעיר כדי להפר עלטה שלמה. יש אור ויש אש, האש היא הגשמית. השמש מעבירה אלינו אור וחום וזה קטע כי האור והחום עוברים בחלל ושם קפוא וחשוך לגמרי. חושך מכסה את האור, ואז יכול לצאת מאיתנו רוע "וירעו אותנו המצרים" בהגדה.

הנאציזם. למשל.

חרדות – חשיכה ארוכה לפעמים תת מודעת. עצבות ארוכה מאוד (ככה היה לי, הרבה שנים חשיכה) אלו מקומות שאנחנו לא מצליחים להאיר אותם. חושך = העדר אור. אלוהים הוא אור אינסוף אבל אנחנו סוגרים לעצמנו את התריס במעשים לא נכונים, ואז נראה לנו שאין שמש, שאין אור. אלוהים לא מעניש, אלו מושגים ישנים. האלוהות היא הארת אינסוף. אם סגרנו לעצמנו את התריס אנחנו הבאנו על עצמנו עונש. אתה לא נענש בגלל המעשים שלך, אלא על ידיהם. עשיתי משהו שהחשיך אותי. הפעולה היא העונש… הכנסת יד לאש – לא האש אשמה ולא שאנחנו הכנסנו את היד לאש אבל עצם הפעולה גרמה ליד להיכוות.

הקליפות.

הקליפות מחשיכות ואנחנו מייצרות קליפות, מפעל לייצור קליפות. כשיש לנו חשיכה, אנחנו מנסים להכניס לשם אור. תינוק הוא בלי קליפות, הכל מלהיב אותו. הוא חי. ואז עולות הקליפות קליפות קשות שנעשות ע"י עבירות ממש (שקר, גניבה, ניאוף…).

הקליפות הקשות הן עורלה (ענן גדול, אש מתלקחת, רוח סערה). ענן + רוח  + אש  = נחש (סופי מילה)

בנפש: קליפה של נפש זה מחלות נפשיות, קור קפוא, לא יכול לעשות, קליפה של אש זה יצר הרע, המשכה של אש, יצר הרע שמלהיב לעבירה.

קליפה של רוח אין מנוחה לנפש, חוסר שקט, סכיזופרניה, הזיות.

גהנום של אש וגיהנום של קרח = כמה אור לא נכנס אליי (פירוד הנשמה מהמקור השפע שלה)

גן עדן = ללא גוף, הארה כל הזמן בלי חציצה. כמה אור מחובר אליי עולם האמת, המצב האמיתי מתגלה

קליפות קלות = קליפת נוגה בלי עבירה אבל נהנתנות. הנאות הגוף והשכל (משחק מחשב למשל) קליפה שהאדם מושך. אם ה מצטבר, ולא מתועל לטהרה, זו הופכת להיות קליפה קשה. אם קיבל מהאור ההנאה, ותיעל את זה למשהו טוב, אז זה טוב הקליפה תתבטל. אם הצטבר, זה יחשיך ויעבור לעבירות ממש. המינון והכוונה חשובות פה כדי לתעל את זה – מה התכלית של ההנאה הזו שעושים, למה עושים את זה? אם קונים בגדים יפים כדי למשוך תאווה מאחרים – לא טוב. ההארה של 8 ימי חנוכה, יכולים לטהר את האדם מקליפת נוגה.

יוון היא קליפת נוגה!

מחשיכה לאדם. עבירה – להעביר אורות הנשמה מהשורש לחושך.

יון יוצא מ-יפת, הוא אחד הצאצאים שלו (בני נח: שם חם ויפת).

שם, אנחנו (העם השמי), צד ימין.

יפת, קו אמצע

חם, כנען, אדום, צד שמאל.

שם כיסה ערוות אביו ויפת הצטרף, הלכו אחורה וכיסו ערוות אביהם. חם נחשף לערוות אביו וניזוק (לכן הוא חם, יצר הרע). ערווה – רע+וה (שם הוויה) מקומות בגוף בהם יש גילוי אור גבוה, אם מתכלים, יונקים משם אנרגיה. הבגד, בגידה (מכסה את הדבר האמיתי, הגוף ממנו יוצאת הארה).

הנאה = קבלת אנרגיה. לכן זה בין גבר לאישה, ולא בציבור. ולא לפנטז על מישהי שראה ברחוב, והוא מבזבז אנרגיה (זרע) במקום הלא נכון. חם ינק מ-נח את כל הברית. נח קילל את חם ובירך את שם. "יפת אלוהים ליפת וישכון באוהלי שם" – אם יפת מסתפח לשם, ומתעל את ההנאות – יעבוד טוב. יופי, העלום הגשמי החיצוני, צורת הגשמי. תהיה ברכה רק אם זה יהיה מחובר לשם, שם היופי יגיע לתכלית, יהיה מיצוי וישמש לקדושה.

ספורט – ספרטה (לשם "רב בריח" 🙂 – לא נכון לעשות כך, אלא כדי לקיים ולהבריא את הגוף כדי שיקדיש חייו לתורה) ספורט לשם פסורט, או יופי לשם יופי (למשוך עיניים) – אלו דברי עבירה. זה למשוך אור בצורה לא נכונה. אתרוג צריך להיות נאה, סוכה גם.

יופי = גילוי אורות החכמה בכלים (כמו שרה אימנו, היתה יפה, פרעה רצה אותה. פרעה פרוע, סטרא אחרא, רצה למשוך אורות ורצה מהאורות של שרה, חטף מכות חשמל 10 מכות כהנה ל 10 מכות מצריים. רצה לחלל אותה = לעשות חלל, חושך)

איך התחיל נס חנוכה? מיהודית ! (בפורים, מאסתר!), מ-נשים תבוא הגאולה.

יהודית, בת יוחנן הכהן. היא הרגה את ההגמון שבא עליה. לא הסכימה.  זה התחיל המרד של המכבים… שהיו כהנים משרתים בקודש. מעטים נצחו רבים כי החומר לא ינצח את הרוח. כל בתולה יהודיה לפני החתונה ערב לפני היא צריכה להיות עם ההגמון. היא היתה בת כהן. הם רצו לטמא אותה כך הילדים שיוולדו כבר יהיו עם קליפות. אישה היא כלי, סופגת, מהאיש שמוציא מתוכו.

היוונים טימאו את השמנים = שמן אותיות נשמה. נכנסת קליפה, פגם הדבר שרק אם נוריד את המקור שלו, נבריא. קליפות נדבקות היכן יש חלל. היה חלל בבני ישראל, נכנסו היוונים, רצו לנתק, לייון עם שלם להכניס למח שלהם תפישה גשמית של הגוף (המציאות היא מה שאתה מרגיש בגוף, תהיה מציאותי, אל תרחף. בעוד היהודי חי בעולם האמת, הנשמה, לא הגוף. הגוף הוא הדימיון! האשלייה שיש בעולם הזה מסכים… שצריך לגלות הנאו העולם הזה סותם את המח שלנו). ביוון: בלי ברית, בלי קידוש החודש, בלי לשמור שבת. אלו היו הגזירות. להשליך את הנשמה. לסתום ליהודי את הפתחים שלא יחשוב על בורא עולם, להכניס אותו בכח לעולם הזה. על זה המלחמה! על תפישת העולם הזו. אני גוף או אני נשמה ? טיפוח הגוף, אני ועוצם ידי. הרי הגוף יחזור לעפר ולאדמה.

לרוץ = רצון חזק (אברהם רץ אל הבקר, רץ לעשות מצווה). יש גוף, יש נשמה, יש שכל, בשכל יש  מחשבות, זה השמנים, לשם מה! אני חי, לשם הנאות הגוף או הנשמה? לשם הגשמי או הרוחני? לטמא את השמנים זה לטמא את המחשבה, את תפישת העולם, שאנחנו חיים לשם הגוף (זה ההתיוונות, זו גם התנוונות). כמה שיותר להנות, כמה שפחות לסבול. היוונים ראו רק אוטמים, רק גוף. משהו מתקלקל צריך לחתוך אותו. הסינים כבר ראו את האנרגיה, צ'י. מחלה אוטו אימונית, הבנה לא נבונה של המציאות. שחיידקים עושים מחלה. שחיידק נכנס עם חרב לגוף ועושה מלחמה! איזה חיידק עושה מלחמה? חיידקים מגיעים לפנות משהו רקוב ומת כדי להחיות. לטמא את השמנים, זה לשתול מחשבות מקולקלות. אם נבטל את הנאות הגוף לגמרי, יתגלה האור הגנוז. כשאור מתגלה, אף אחד לא יוכל לו.

אור חנוכה הוא האור הגנוז. נכנס בנשמה מתחיל לפעול. בגובה 80 ס"מ מניחים את החנוכיה יש משמעות לזה (האור יורד כדי לעלות מתוך הקליפות, מהנמוך). להאיר את האור שבנשמה שלנו.

* * *4 מרות (מרה) שיש בגוף והתיקון שלהן.

בגוף: הבל גאווה תאווה קינאה

מרה ירוקה – רוח? דברים בטלים, רכילות, לשון הרע

תיקון: שתיקה "יסוד הרוח ממנו נמשך דבור הנקרא שיחה בטלה לדברים שאין בהם צורך כלל או נפשיי או גופני. ותולדותיו ארבעה. והן, לדבר חנף, ושקרים, ולשון הרע, ולגלות שבחיו לבריות להתגדל בפניהם:"

מרה שחורה – עפר, אדמה.

קינאה ועצלות (מלנכוליות, מיצי מרה, התמרמרות על חוסר, התרכזות, צמצום המחשבה, ונטיה להתבודדות, עצלות ועצבות, שנאה, כעס, מידות אכזריות, ומחשבות לא טובות)

תיקון: שמחה והזדרזות לעשות תורה "יסוד העפר ממנו מדת העצבות בכל פרטיו, ותולדותיה אחת, והוא העצלות לקיים התורה והמצות מפני עצבונו על השגת קניני הבלי העולם הזה, או על היסורין הבאים עליו ואינו שמח בחלקו בשום דבר, גם עינו לא תשבע עושר:"

מרה אדומה – אש.

גאוה (כעס)

תיקון: ענווה "יסוד האש ממנו נמשכת הגאוה הנקראת גסות הרוח להיותו היסוד הקל וגבוה מכולם. ובכללה הכעס, כי מפני הגאוה מתכעס האדם כשאין עושים רצונו, ואילו היה שפל רוח ומכיר חסרונו לא היה מתכעס כלל, נמצא כי הגאוה והכעס מדה אחת הם. ותולדותיה שלש. הקפדנות בלבו כי לולא הגאוה לא היה מקפיד בלבו, כענין שבארנו בענין הכעס ובקשת השררה והכבוד להתגאות על הבריות. והשנאה לזולתו על היותו גדול ממנו, וזה ענף מהגאוה גם כן:"

מרה לבנה – מים.

תאווה (תענוגים מוגזמים , פיזור הנפש, התרוממות הרוח, אהבה, וחיות. נטיה לתענוגים, תאוות רעות או טובות, מילתא דבדיחותא, וליצנות)

תיקון: מיאוס בתאוות הגוף "יסוד המים ממנו תאות התענוגים כי כן המים מצמיחים כל מיני תענוג, ותולדותיה שתים. החמדה, לגזול ממון חברו ואשתו וכל אשר לו להתענג בהן. והקנאה, כי יקנא בחברו, אשר לו ממון רב וכיוצא להתענג בו:"

התיקון:"הענוה שהיא תכלית השפלות ומתרחק מכל מיני כעס הבא על ידי גאוה. והשתיקה כאלם לא יפתח פיו לבד בעסק תורה ומצות או בהכרחו לקיום הגוף ולצורך כבוד הבריות, והמיאוס בכל תענוגי הגוף ומותריו המוכרחים. והשמחה התדירית בחלקו, כי כל דעבדין מן שמיא לטב, וגם לזרז עצמו בתכלית השמחה בעבודת קונו וכמו שכתוב (תהלים קי"ט קס"ב) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, וכמו שאמרו רז"ל (אבות א' ט"ו) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי:"

* * *